החלטה

לפנינו ערעור על פסק דין ביה"ד האזורי מתאריך ט"ז אדר התשע"ד 18/3/2014.

המדובר הוא בזוג שהתגרש בתאריך ד' בתמוז תשע"א (6.7.2011) כאשר עובר לגירושין חתמו על הסכם גירושין בו באחד הסעיפים נכתב שהאישה מוחלת על כתובתה. ההסכם אושר וקיבל תוקף פסק דין.

ביום כ"ה באייר תשע"ב (17.5.2012) הגישה האשה תביעה לתשלום כתובתה. לטענתה בדיעבד התברר לה שבעודם נשואים העלים הבעל ממנה את העובדה שמנהל מערכת יחסים עם אישה זרה, נכרית, מפולין ואף נולדה לו ממנה בת כארבעה חודשים לאחר סידור הגט בתאריך ד' בטבת תשע"ב (30.12.2011).

לטענתה לו ידעה שזהו מצב העניינים לא הייתה מוחלת על הכתובה.

ביה"ד החליט לשלוח את הצדדים לבדיקת פוליגרף והצדדים קבלו בקניין שהחיוב או אי החיוב בכתובה יקבע בהתאם לתוצאות הבדיקה.

לאחר קבלת התוצאות פסק ביה"ד שהבעל חייב במלוא סכום הכתובה סך 180,000 ש"ח.

ב"כ המערער טען בפנינו בין היתר:

כל טענתה שהוא היה עם גויה זה לא סיבה להעניש אותו…- ועל הטענה השנייה, בבי"ד קמא הייתה הסכמה לעריכת פוליגרף כדי להעמיד טענה עובדתית על מקומה אבל לא כדי להכריע שע"ז יקום או ייפול פסק דין, וכל השאלה האם היה קניין או לא, העו"ד לא היו שם והמערער סבר שזה על עצם עריכת הפוליגרף ולא הבין את המשמעות של קניין.

השאלות שנשאלו בפוליגרף אינן קשורות לכתב התביעה והבדיקה לא עונה על התביעה.

נמצאו שאלות שנשאלו גם בדיון והשיבה, ובבדיקת הפוליגרף היא הכחישה אותה ונמצאה דוברת אמת. הבדיקה עצמה תלויה במומחיותו של הבודק, ובודק שהיה נעול באיזה מחשבה מוקדמת זה לא תקין, בגלל שהוא מראש הסתכל על הנושא… הבדיקה בהסכמה הקניין לא. בבדיקה הנגדית הוא נמצא דובר אמת, ולא הוכח שום דבר בפוליגרף שיכול להשפיע על כתב התביעה, זה שאלות שוליות האם היו בזמן נתון בבית הארחה ביערות הכרמל או לא, אבל כדי לפסוק בתביעה היו צריכים לחקור את הבודק או לשלוח אותם לבודקים שונים, הבעל הלך לסניף אחר של הפוליגרף והם התנגדו לכך. דבר נוסף, בי"ד קמא חייב הוצאות זה מובן, אבל הם היו צריכים לפסוק סכום ולא להשאיר את זה לכמה שהם רוצים.

ב"כ המשיבה:

בי"ד קמא כתב פסק דין חמור תוך שהוא מגלגל את המעשה, הזוג התחתן והבעל היה בשליחות בפולין ומנהל רומן עם אשה זרה מאחורי גבה של אשתו, והם רוכשים דירה בראשל"צ וגם הלכו לנופש, ויום אחד משהתברר שהאשה ההיא בהריון, אז אמר לאשתו שהם לא מסתדרים ואמר לה בואי נלך ליעוץ זוגי ושם נתן לה להבין שהנישואין נכשלו, ואז יום אחד נולדה לאשה ההיא ילדה אחרי הגירושין.

לשאלת ב"ד: אבל מה מוכח שאם הייתה יודעת הייתה תובעת כתובה.

הגיב ב"כ המשיבה: היא לא רצתה להתגרש, הוא כפה עליה להתגרש היא לא ידעה למה הוא מתגרש אבל זכותה של האישה לתבוע כתובתה אז נקבע שיעשו בדיקת פוליגרף וכך נקבע בהחלטה שבדיקת הפוליגרף תהיה קוטבית או לחייב או לפטור ומי שיחויב יישא גם בהוצאות. ובא כח הבעל המליץ לו ללכת לבדיקת פוליגרף וגם עשו להם קניין וביה"ד הוציא החלטה שקובעת עשינו קניין ומוציא החלטה מסודרת.

לשאלת ב"ד: הוא טען שזכותו לחקור ולבדוק את הבדיקה.

הגיב ב"כ המשיבה: במסגרת ההסכמה נאמר תוצאות הפוליגרף יקבעו חד משמעי, לא נאמר כשיתקבלו התוצאות יהיה כל אחד רשאי לחקור

הוא גם התחזה שזה לא הוא, וגם הלך לסניף אחר להיבדק ובכל אופן הוברר שהוא שיקר, אני יכול לומר שזה הסכמה והסכם שני שובר הסכם ראשון כי קיבלנו עליו פסק דין שניתן בהסכמה. האם הם יכולים לחזור מההסכם הזה?! הבחורה הזאת הייתה בטיפולי פוריות עם האיש הזה, וקנו בית ביחד, והתנהג איתה שלא ביושר כשהוא מנהל רומן עם אשה אחרת גויה, והם סיכמו ועשו הסכם וקיבלו בקניין על הסכמתם והם הסמיכו את ביה"ד לקבוע על סמך הפוליגרף"

לאחר העיון נראה:

מהחלטת ביה"ד האזורי נראה שביה"ד יצא מתוך נקודת הנחה שיש כאן אומדנא ברורה שאם האישה הייתה יודעת לפני חתימת ההסכם שהבעל בגד בה ברור ללא ספק שאז לא הייתה מוחלת על כתובתה, ולא נראה כך. שגם לו יצויר כדברי האשה שהמערער סובב אותה בכחש בהעלימו מידע אודות בגידתו עם המאהבת הזרה, אין בכך אומדנא ודאית שלא הייתה מוחלת על כתובתה וניתן לומר בדרך האיפכא מסתברא שאדרבא הייתה מוחלת כתובתה על מנת להיפטר מבעל בוגד ומה גם שלא הוכחה עובדה זו.

ולכאורה יש כאן לא יותר מספק מחילה שהאריכו בזה הפוסקים וע' בפסקי דין רבניים חלק ו עמוד 108 בדברי הגר"ע יוסף זצ"ל שנקטינן כהפוסקים שבספק מחילה לא גובה כתובתה מהבעל שהוא מוחזק ז"ל שם:

…וליכא הכא מחילה ודאית, מ"מ י"ל דבכה"ג נמי אמרינן המוציא מחבירו עליו הראיה. ועי' בב"ב (קל"ב ע"ב) גבי שכ"מ שכתב כל נכסיו לבניו וכתב לאשתו קרקע כל שהוא איבדה כתובתה (שכיון שעשאה שותף בין הבנים מחלה כתובתה. רשב"ם). ובעי רבא, בבריא היאך, מי אמרינן דדוקא בשכ"מ דידעה דלית ליה וקא מחלה, אבל בבריא סברה הדר קני, א"ד השתא מיהת לית ליה, תיקו, וכ' בב"י אה"ע (סי' ק"ו) דהרמב"ם והרא"ש פסקו שאיבדה כתובתה, (ובהרי"ף שבידינו כ' דמוקמינן כתובה אחזקתה, אבל המהריב"ל בתשו' סי' פ"ב כ' שהוא ט"ס בהרי"ף). וכ"פ בשו"ע שם /אה"ע/. ומוכח שבספק במחילה לא מפקינן ממונא, וכ' בשו"ת מהרי"ט ח"א (סי' קי"ט), דה"ט משום דאנן קי"ל כב"ה שאינן שותות ולא נוטלות כתובה, דשטר העומד לגבות לאו כגבוי דמי (סוטה כ"ה ע"ב). (ועי' בברכי יוסף ובנחל יצחק חו"מ סימן י"ב), אלמא דמספיקא לא גביא, ה"נ מספיקא לא גביא, אבל רבינו ברוך מארץ יון כ' דבבריא מספיקא לא מפסדא כתובתה, והובא בהג"א, ואף על גב דאנן קי"ל כב"ה, אפשר שדעת רבינו ברוך דהכא כיון דמשום טענת מחילה אתינן עלה, והיורשים אינם יודעים שמחלה בודאי, דהא מספקא ליה להש"ס בהא, הו"ל כדין הלויתני ואינו יודע אם פרעתיך דחייב, דברי ושמא ברי עדיף בכה"ג, כיון שהוא מודה שחייב לה כתובה מקודם אלא שמסתפק במחילתה, ע"ש. ולפי"ז לדידן דנקטינן כהפוסקים דפליגי על ר' ברוך אף בספק מחילה לא גביא כתובתה, ודלא כמ"ש בתשו' הרדב"ז ח"א סימן שס"ד הנ"ל, ולא דמי לאיני יודע אם פרעתיך, דהתם הו"ל למידע משא"כ הכא, וכמ"ש המשנה למלך (רפ"ד מה' שאלה ופקדון), ועי"ל כמ"ש הנמוקי יוסף (ב"ב קל"ב ע"ב) דה"ט משום דלית ליה לשטרא דכתובה שעת הכושר כלל, שלא ניתנה כתובה לגבות מחיים, ומש"ה הו"ל בעל השטר מוציא מן המוחזק, ע"ש.

כמו כן יוזמת ביה"ד להציע בדיקת פוליגרף בשאלות שלא קשורות לחיוב הכתובה לא נראית בשים לב לפח ולמכשול העלול לצאת מכך לאחד הצדדים בעוד שהיה ניתן לפסוק במישרין בנוגע לתוקף מחילת הכתובה שבהסכם גרושין ולא לתלות תניא, קרי מחילת הכתובה שבהסכם, בדלא תניא, קרי תוצאות פוליגרף הלוטות בערפל, בפרט כשהמדובר בשאלות שלא קשורות לחיוב הכתובה.

כמו כן לא נראים דברי ביה"ד הקובע מסמרות שלא ניתן לחזור מקניין להיבדק לפוליגרף אע"פ שלא נערכה הבדיקה בעוד שנראה שקניין זה נחשב קניין דברים כשהמדובר בחזרה לפני עריכת הבדיקה. וכן גם כשנערכה הבדיקה לא ניתן לפסוח ולדלג על כמה תהיות ועיקולי ופשורי במהימנות הבדיקה מצד קניין אסמכתא וקניין בטעות, שלו ידע טיב מהימנות הפוליגרף לא היה מתחייב, וכן לו ידע שביה"ד לא היה צריך להציע זאת לאור המחילה הברורה לא היה מתחייב. ובפרט כשהקניין נערך שלא בנוכחות ב"כ ולא הוזמן החוקר לחקירה בפרט שהצדק היה צריך להיראות נוכח טענת המערער שלמכון היה מלא כעסים על המערער וזאת מבלי להמעיט בהתחזות השווא של הבעל.

יחד עם האמור בשים לב שהמדובר בבעל שבגד באשת נעוריו יש לחייב המערער בסך 36,000 ש"ח כולל הוצאות בגין התנהלות הבעל בהתחזות שווא והתמשכות ההתדיינות כתוצאה מכך, וזאת כפשרה הקרובה לדין.

מותר לפרסם תוך השמטת פרטים מזהים.

ניתן ביום  ט' באייר תשע"ה (28.4.2015).

הרב דוד ברוך לאו                           הרב ציון בוארון                          הרב ציון אלגרבלי