הנידון שלפנינו עוסק בתביעת מזונות אשה שהגישה התובעת הגב' פלונית.
בדיון שנערך לפני בדן יחיד, בהסכמת הצדדים, שטחו הצדדים ובאי כוחם את טיעוניהם באורך. בנוסף, הומצאו לפני כתבי טענות מפורטים המלווים באסמכתאות על ידי באי כוחם המלומדים של הצדדים.
את התובעת מיצג עורך הדין שי גולדנברג, ואת הנתבע מייצגת עורכת הדין רות דיין-וולפנר.
תקציר העובדות והטענות
הצדדים גרים תחת קורת גג אחת, אך בפועל הם פרודים. כל אחד חי לו את חייו בחדר נפרד. גם חשבון הבנק המשותף הופרד לפני כשנה וחצי וכל אחד מהצדדים מנהל את עניניו בחשבון שפתח לעצמו.
על הבית המשותף – ששוויו לפי דברי הבעל כמילון ושמונה מאות אלף ש"ח רובץ חוב משכנתא בסך של כמאתיים אלף ש"ח, התשלום החדשי עומד על כ-3,500 ש"ח.
חוב המשכנתא שולם מהחשבון המשותף של בני הזוג, עד לפני כשנה וחצי – מועד בו הופרדו החשבונות, ומאז ועד לפני כארבעה חדשים נשא בו הנתבע לבדו והוא שולם מחשבונו הפרטי. לפני כארבעה חדשים הפסיק הבעל מלשלם בתואנה כי גם על התובעת, לשאת עימו במשותף בנטל המשכנתא: "שווה בשווה – חצי בחצי".
בגין אי תשלום המשכנתא נשלחה לצדדים אזהרה מאת הבנק הנושה. לדברי הנתבע, אין חשש מפינוי קרוב מהבית מאחר ומדובר בדירת יוקרה ושיעור חוב המשכנתא הוא מזערי ביחס לשווי הדירה, ובכלל, לדבריו, ההתמודדות הזו כנגד הבנק הנושה מוטלת גם על כתפי האשה ויש לחייבה להשתתף בתשלומי המשכנתא.
התובעת דורשת שהבעל ימשיך לשלם את המשכנתא כפי שעשה עד כה מאחר והוא מחויב במדור אשתו.
עוד דורשת התובעת את השתתפותו של הנתבע במחצית מדמי אחזקת הבית הכוללים תשלומי ארנונה, מים ועוד. את דמי מזונותיה היא איננה תובעת מאחר והיא משתכרת מעבודתה. כאן מציין בא כוחה כי האשה מעיקר הדין איננה חייבת לצאת ולפרנס את עצמה, קל וחומר לא התובעת שלפנינו. התובעת עברה טיפולים רפואיים קשים של הסרת גידולים טרום ממאירים וממאירים, ובמצבה הנוכחי הצורך שלה לצאת ולעבוד הוא כורח מציאות החיים הקשה שלה שהביאה לכך. התובעת עובדת כמזכירה רפואית בבית החולים "איכילוב", ומעיון בתשלומי המשכורות האחרונות שהוצגו לפנינו עולה שממוצע ההכנסה שלה עומד בגובה של כ-7,000 ש"ח. (03/09- 7,095 ש"ח, 04/09 – 6,751 ש"ח, 05/09 – 7,078 ש"ח).
לפיכך מאחר והיא ניזונית ממעשה ידיה שהם תחת מזונותיה, תובעת האשה סכום של 2,200 עבור אחזקת הבית. באם נוסיף לכך את תביעת תשלום המשכנתא – בסך 3,500, תעמוד תביעתה הכוללת על סך של 5,700 ש"ח.
מנגד, גם הנתבע, שטח בדיון שלפנינו את מר גורלו הכלכלי. הוא פוטר מעבודתו הקודמת והבכירה בשל חשד לכאורי להונאת הבנק בו הוא עבד ועימו הוא מתמודד היום בתביעות משפטיות הדדיות. בכדי לכלכל את עצמו הוא נאלץ כיום לעבוד בשלוש עבודות שונות ובשלוש משמרות (!). כלומר, הוא עובד 'מסביב לשעון', כפשוטו. יום עבודתו מתחיל, לדבריו, בשעה 02:30 לפנות בוקר ומסתיים בשעות הערב, ובסך הכללי הוא משתכר כ-11,200 ש"ח.
גם הבעל, כמו האשה, גולל בפנינו אודות מציאות החיים הקשה אליה הוא נקלע. לדבריו גם יש להתחשב במצבו הבריאותי שבגינו אוסר עליו רופאו האישי מלעבוד כ"כ קשה ודורש ממנו לשחרר קצת את לחץ החיים התובעני בו הוא מצוי. בשל כך הוא איננו יודע עד מתי הוא יהיה מסוגל עוד להמשיך ולעבוד כך – כה קשה, וכה הרבה, ויש לקחת עובדה זו בחשבון גם כעת בחישוב דמי המזונות. ובאשר למשכנתא, כאמור, דורש הבעל את השתתפותה של התובעת במחציתה, שווה בשווה.
דיון והכרעה
א. תביעת תשלום המשכנתא:
השאלה המרכזית אשר עומדת כאן לדיון היא מעמדו של חוב המשכנתא. האם חוב זה הוא בכלל חיובי הבעל לאשתו – מדין מדור או שמא זהו חוב ממוני שאיננו בכלל חיובי האישות ("תנאי כתובה" בלשון המשנה) שבהם מחויב הבעל. זוהי שאלה מורכבת ויש בה מספר היבטים וצדדים שיש לדון בהם.
הלכה היא שבעל שאינו נותן מדור (דיור) לאשתו יוציא ויתן כתובה, והטעם הוא כפי שהגדיר הר"י מיגש בתשובתו שיש לו דין מורד על אשתו, והוא הנקרא בפי הפוסקים מורד ממזונות (תשובה זו הובאה ברבינו ירוחם נתיב כ"ג חלק ה' והביאה בספר "עזר משפט" להגר"א גולדשמידט סימן ד'). טעם הדבר הוא מפני שחיוב המדור הוא בכלל חיוב המזונות כמבואר בש"ע (אבה"ע סימן ע"ג סעיף ז') – "וכל מי שיש לו עליו מזונות … יש לו כסות וכלי בית ומדור". ואם אינו נותן לאשתו את המדור המתאים לה הרי זה כמי שאינו זנה. ונחלקו הפוסקים במי שאינו זן את אשתו כאשר אין לו אפשרות להשתכר האם כופין אותו לגרש את אשתו או לא – ש"ע שם סימן ע' סעיף ג'.
ואם הבעל אינו זן ומפרנס את אשתו מפני שאינו רוצה להשתכר ולזון הוא הנקרא "מורד ממזונות", ונפסק להלכה בש"ע סימן קנ"ד סעיף ג' – "האומר איני זן ומפרנס … ואיני רוצה להשתכר להרויח ולזון, אם תרצה היא כופין אותו להוציא מיד וליתן כתובה".
ויעוין ב"בית מאיר" שם שכתב כי גם אותה דעה החולקת בסימן ע' שסוברת שבאין לו את האפשרות להשתכר אין כופין אותו להוציא, מודה היא במי שיכול רק שאינו רוצה להשתכר שכופין אותו להוציא ויתן כתובה.
ולענייננו. נצייר לעצמנו אילו, חלילה, הבנק הנושה היה מפנה את בני הזוג מהבית שבו הם גרים. במקרה שכזה היה מוטל על הבעל לשכור לאשתו בית – לפי רמת החיים שאליה היא הורגלה עד כה, כדין "עולה עימו ואינה יורדת עימו", כל עוד ולא הובהרה כנגד האשה עילת גירושין מוכחת, או אמתלא מבוררת, עומד לו הבעל בחיוב המזונות והמדור. קל וחומר כשלא עומדת לפנינו תביעת גירושין מצידו של הבעל.
במקרה שכזה, לפי רמת החיים שבה הורגלו בני הזוג, יהיה על הבעל לשלם הרבה מעבר ל-3,500 ש"ח של דמי המשכנתא החדשיים. כמובן במצב שכזה יהיה עלינו לקחת בחשבון את רמת ההשתכרות של האשה ממעשה ידיה, מאחר ומדור הוא בכלל מזונות וכשהיא ניזונת ממעשה ידיה הרי שגם המדור בכללם, ויש לקזזם באופן יחסי (כידוע, כיום עבודת האשה נידונית כהעדפה שעל ידי הדחק שהוא ספיקא דדינא והאשה נחשבת כמוחזקת בו. ומאידך בחוב מדור שכנגד מעשה ידיה נחשב הבעל כמוחזק).
או שמא כלך לך מדרך זו, ולך לך לדרך אחרת: חיוב מדור איננו בקניית בית או דירה אלא בסיפוק צרכי דיור. דבר זה מתאפשר גם באמצעות של שכירות דירה ולא באמצעות קניה. אשר על כך, הדעת נותנת שכאשר בני הזוג קנו לעצמם בית יקר – הרי שיש לראות בכך השקעה רכושית, וממילא יש לראות בחוב המשכנתא חוב רגיל. הנכס רשום על שם שני בני הזוג וכל החובות בגין רכישתו ידונו כחובות וחיובים רגילים ולא כחיובי אישות של מזונות ומדור.
נראה שזוהי אכן הדרך הנכונה והברורה. אולם גם כאן עולים בפנינו היבטים נוספים. גם אם נראה בתשלום המשכנתא כסילוק חוב בעלמא ולא כתשלום מדור, הרי שבהיעדרו של אותו תשלום – ימכר הבית ע"י הבנק הנושה! במוקדם או במאוחר. (במוקדם- לדברי האשה, או במאוחר לדברי הבעל). נמצא איפוא שאפשרות קיומו של המדור תלוי ועומד בתשלומי המשכנתא הסדירים.
אם כן, עולה כעת לפנינו שאלה חדשה לדיון, ואף היא בעלת שני פנים. נכון אמנם שכעת חוב המשכנתא איננו חיוב של תשלום מדור. זהו תשלום חוב רגיל. ברם, יש בו כדי להעמיד ולקיים את חובת המדור שבה מחויב הבעל. אי תשלום גורר פינוי.
הגדרת השאלה תנוסח בדרך הבאה: האם יש בכוחו של חיוב המדור גם בכדי לחסום את אפשרות ביטולו של החיוב הזה בעתיד, ומשכך יהיה בכוחו לחייב כבר היום את תשלום המשכנתא וזאת על אף שחוב המשכנתא בעצמו הוא חוב ממון ולא חוב אישות, או לא. ובמילים פשוטות: האם זהותו של החיוב בעצמו כפי שהוא היום הוא זה שקובע (וזהות החיוב הוא ממוני ולא אישי) או שמא תוצאתו של החיוב בעתיד (דהיינו איון המדור) היא זו שקובעת, ומשכך את המשכנתא יש לדון כדין מדור.
הדעת נוטה שיש לחייב את הבעל גם כיום. כפי שהוזכר לעיל, במקרה של פינוי, יאלץ הבעל לשכור בית זהה לאשה, ובאותה רמת חיים. הסכום שיאלץ לשלם יעלה בהרבה על חוב המשכנתא. נכונה כאן התמיהה התלמודית הידועה – "הפוכי מטרתא למה לי" (כתובות דף ק"י, א') – כלומר לשם מה צריך לבצע פעולות מיותרות ? (להעביר את מטעני הבהמה – מטרתא – מימין לשמאל ולהיפך, כאשר משקל המטענים שוה). ומשכך – יש לחייב כיום את הנתבע להמשיך ולעמוד בתשלומי המשכנתא. עם זאת, מאחר ומדובר בכיסוי חוב רגיל, כמובן שיש לקחת זאת בחשבון במסגרת חלוקת הרכוש הכוללת. מאחר והנתבע – הבעל משלם גם את חלקה של האשה במשכנתא, הרי שהוא זכאי לקבלם בחזרה.
ונקודה נוספת. הבעל הגיש בערכאה האזרחית תביעה לפירוק שיתוף. פניו אינם לשלום. האשה הגישה לבית הדין בקשה לקבלת צו למדור יחודי, והיא קיבלה. הצו הוצא לפני מספר חדשים. כמובן שאין בצו שכזה מלחסום את פינוי הבית באי תשלום משכנתא. לחוב המשכנתא, לפי החוק, קיימת עדיפות ראשונה במעלה. זוהי "תקנת השוק" שאם לא כן לא ינתנו משכנתאות. כפי הנראה הנתבע מעונין לעקוף את הצו למדור ספיציפי בדרך עוקפת – באמצעות הבנק הנושה.
עם על הכבוד, איננו יכולים לקבל עובדה זו. לא יתכן שגורל התא המשפחתי, קרי פירוק השיתוף בבית, המדור והמזונות – יוכרע על ידי גורם פיננסי ולא על ידי טריבונל שיפוטי. דומני שבסיבה זו לכשעצמה יש בכדי לחייב את הנתבע בתשלום המשכנתא, ולאיין את אפשרות פירוק השיתוף. מה שהיה – הוא שיהיה. הבעל ששילם עד כה את תשלומי המשכנתא בשנה וחצי האחרונות ימשיך לשלמם.
ב. תביעת תשלומי אחזקת הבית
האשה תובעת 2,200 ש"ח. סכום זה כולל את תשלומי הארנונה, המים, הגז, האינטרנט, הכבלים והטלפון הסלולארי.
מעיון בנספחי התביעה והאסמכתאות שצורפו אליה עולה התחשיב החדשי הבא:
"גז – 50 ש"ח (100 ש"ח לחודשיים).
"אינטרנט – 54 ש"ח.
"כבלים – 250 ש"ח.
"ארנונה + מים – עולה לסך של כ-700 ש"ח חדשי" (ממוצע של 1,300 ש"ח. הוצגו אסמכתאות לסכומים של 1,403 ש"ח, ו-1,281 ש"ח).
בסיכום כולל אנו מגיעים קרוב ל-1,100 ש"ח. עלות הטלפון הסלולארי של האשה לא יכלל מאחר וזהו קו אישי שלה ואינו מכלל צרכי הבית. באם נוסיף לכך הוצאות נוספות ושונות כדמי ועד בית, תיקונים, חמרי נקיון וטלפון נוכל להגיע לסך סביר של 1,500 ש"ח.
סכום זה ישולם בשווה על ידי שני הצדדים. 750 ש"ח לכל צד. במידה ותהיינה הוצאות חריגות של תיקונים וכיוצא בהם, הם ישולמו בשווה על ידי שני הצדדים.
נפסק:
א. הנתבע ישלם מחצית מדמי אחזקת הבית בשיעור של 750 .
ב. בנוסף הנתבע ישלם את תשלומי המשכנתא החדשיים ואת חוב המשכנתא שהצטבר בחדשים האחרונים.
כמובן שאת הסכומים הללו יש לקזז לזכותו של הנתבע במועד פירוק השיתוף, ויש להחילו למפרע משעת מועד הקרע – כפי שיקבע על ידי פסיקה שיפוטית בערכאה המוסמכת לכך.
ניתן ביום י"א חשון תש"ע (29/10/2009)
