פסק דין

בפני בית הדין תביעת הבעל לגירושין ולהכרזת האשה כמורדת, ומנגד תביעת האשה לכתובתה, התקיימו חמישה דיונים, וכעת עם השלמת הדיונים להלן פסק הדין.

הצדדים נשואים 13 שנים ולהם שלושה ילדים.

שנה ורבע לאחר הנישואין כבר הוגשה מטעם הבעל תביעת גירושין, אך לאחר מכן הצדדים חזרו לשלום בית ונולדו שלושת הילדים.

תביעת הגירושין הנוכחית, שבה הבעל תובע להתגרש, הוגשה לפני שלוש שנים, ביום י' אדר תשע"ח (25/02/2018), ורק ביום ז' אב תשע"ח (19/07/2018), התקיים הדיון הראשון בתביעת הגירושין, (לאחר שקודם לכן התקיים דיון בבקשת האשה לסעד זמני של מזונות).

להלן מדברי הצדדים בדיון הראשון בתביעת הגירושין:

"האיש: אני נשוי כעשר שנים ל……, לקראת הסוף, בחודשים האחרונים שהיינו ביחד..

ביה"ד: היום אתם גרים יחד?

האיש: תשעה חודשים בנפרד.

ביה"ד: מי עזב?

האיש: אני עזבתי את הדירה אני גר אצל אמא שלי…

ביה"ד: מה גרם לך לעזוב?

האיש: חצי שנה לפני שעזבתי את הבית לא קיימנו יחסי אישות גם כי היא לא רצתה ללכת למקווה, הייתי מקבל ממנה הרבה צרחות ביזיונות, בעיקר ליד הילדים, לא יכולתי להשתיק אותה ליד הילדים.

ביה"ד: במה אתה עוסק?

האיש: יש לי חנות……., אני עצמאי, היא התחילה לעבוד לאחרונה, אין לי מושג מה היא עובדת.

ביה"ד: לאחר שעזבת דיברתם?

האיש: הייתי חי עם אויב הייתי ישן עם אויב, היא כל הזמן הייתה מאיימת עלי אני אזמין לך משטרה, היא הייתה  מבזה אותי ואת המשפחה שלי, בזמן האחרון הגרף הזה עלה, אני פרנסתי את הבית נתתי לו חום ואהבה מבחינה כלכלית, גם בתחילת הנישואין שילמתי שתלך ללמוד היא לא ניצלה את זה, במשך הנישואין אמרתי לה תקומי תעבדי, אני נקלעתי ל 200,000 ₪ חוב, היא כל הזמן ביזיונות וצעקות, ליד הילדים בוקר צהריים ערב, כל בוקר אתה קם אתה לא יודע לאן לברוח.

ביה"ד: בעבר היה לכם הליך בבית הדין.

האיש: בשנה השניה, שלחו לנו את הרב…… – נדמה לי – הוא השכין שלום בית, לא הייתי שלם עם זה…

ביה"ד: אתם מדברים מאז הפירוד?

האיש: חוסר תקשורת היה כל השנים, אני רק פותח את הפה היא שוללת את דעתי, אין גבר בבית שיש לו דעה, אם היא מתנגדת היא שוללת על הסף ומעבירה את זה לילדים וזה גובל בצעקות, זה שהיא אומרת שאני תקפן ואלים, אני מוכן להישבע, זה לא בא מצדי, אני מתגונן מהתפרצות הזעם שלה ואני יכול להוכיח לכם, אני הייתי הולך לישון מתוך תפילה שאני כלוא, אני לא רוצה לחיות איתה לא אני ולא הילדים שלי.

ביה"ד: נשמע את האשה, כשהוא מעוניין להתגרש מה עמדתך?

האשה: אני רוצה שלום בית אני רוצה גורם טיפולי, היום הכל השתנה הוא יותר מעורב, לא היה איתי בהריון שהיו בסיכון, יש לנו תיק בהדסה לטיפולי פוריות, עברתי הריונות מאוד קשים.

האשה: …החיים שלו קשים והוא שלל את זכויותיי, שהוא אומר לי אל תלכי לשיעורים אל תלכי לקאוצ'ינג אל תלכי עם חברות, ערב אחד שהייתי חנוקה אמרתי לו אני רוצה לצאת אחרי יום שהיה לי עם הילדים, הוא אמר לי לא, קר בחוץ, אמרתי לו אני אתלבש חם לא הסכים, זה היה דפוס שלו, אל תלכי לחברה, אל תלכי ל……., הוא אמר שיש לי הרבה כסף בבנק הבאתי לו תדפיסי בנק, היו לו נפילות כלכליות המשפחה שלי עזרה לו, היה אומר אל תשימי בושם אל תשימי מייק אפ, זה קצת חופש פעולה של אשה.

האיש: אני קניתי לך בשמים.

האשה: נכון שקנית, לפני שנתיים אמרתי לו שאני רוצה ללמוד תואר ויש לי מלגה אמר בגיל …… לא מוציאים השכלה בגיל כזה, יש לי השכלה, יש לי הנהלת חשבונות אני למדתי מלונאות וקונדיטוריה,  היום אני עובדת ברמדה.

ביה"ד: הוא אמר שלא הלכת למקווה?

האשה: הייתי הולכת למקווה, אשה לא יכולה להיות עם בעל כשהוא מגנה אותה, ואומר לה כמה היא מכוערת, אי אפשר להיות ביחד כך. 

ביה"ד: מה קרה בתשעה חודשים שהוא יצא מהבית?

האשה: היום יש מגמה אחרת, הוא בא ולוקח את הילדים הוא אבא טוב.

ביה"ד: יש הליכים בבית משפט?

ב"כ האשה: כל ההליכים בבית משפט למעט גירושין, הסדרי ראיה ומשמורת וחלקות רכוש, הבעל הגיש את הבקשות, כל ההחלטות זמניות.

ביה"ד: מה את מבקשת?

האשה: אני רוצה שנלך לטיפול זוגי, שהוא ימשיך לגור בביתו אני בביתי ונלך פעם בשבוע לטיפול, יש בסיס טוב בגדול.

ביה"ד: ההצעה מקובלת עליך? למצות את העניין הזה, אם זה לא יצליח תמיד אפשר להתגרש.

האיש: אני לא רוצה, אני יודע מה הסוף, אני לא מאמין שהטבע שלה ישתנה, אני רוצה אשה טובה, אני לא אדם רע, לא מגיע לי אשה כזאת אני מעוניין להתגרש.

ביה"ד: מדוע יש עילה מוצדקת לחייב אותה בגט? הלכתית ומשפטית.

ב"כ האיש: היא לא קיימה את החובות שלה כרעיה, היא לא הלכה למקווה, האשימה אותו באשמות שווא, כל מה שהיא אומרת עכשיו זה מאינטרס כלכלי, בטיפול האחרון הם פנו לגורמים – הם פנו לאיזה רב – היא אמרה אני לא סובלת אותו, הכל מונע מאינטרס, בזמן של היישוב סכסוך, היה ניסיון אפילו להציע שלום בית, היא לא רצתה, היא אמרה כמה הוא אלים, לא נעים לישון עם האויב.

ביה"ד: למה אויב?

ב"כ האיש: לא נח לחיות במצב שתהיה תלונה למשטרה.

ביה"ד: היה דבר כזה?

ב"כ האיש: היא אמרה שזרק עליה מתלה כביסה, הוא הורחק מהבית לשבוע. היא אמרה לפקידת סעד שהוא אחרי זה פתח את המקרר ורצה לזרוק עליה בקבוק ווודקה, כולם יודעים כמה קל להגיש תלונה במשטרה, היא כנראה הבינה כמה קל היה לה עם הפרנסה שלו, היא נשארה בדירה שלהם תשעה חודשים הוא משלם את המשכנתא.

ביה"ד: אולי המצב השתנה?

ב"כ האיש: הכל אינטרסים.

ביה"ד: מה את רוצה להוסיף?

ב"כ האשה: נכון שהם הגיעו לתחתית מכאן אפשר לצמוח, אומרת האשה היה קשיים משני הצדדים, אני פניתי לב"כ האיש לשלום בית, פנו לרבנים, עכשיו זה הזמן לשקם, יש ילדים קטנים, רצה שתלך לעבוד יצאה לעבוד, ללמוד יש תכנית לשנה הבאה, הוא בא הביתה היא מכינה לו אוכל.

האיש: לא נכון.

ביה"ד: מה לעשות אם הוא לא רוצה?

ב"כ האשה: אולי יש זרע קטן שאפשר להציל, אני מתרשמת בכנות שלה האשה לנסות לעשות מאמץ אמיתי, שניהם עברו קשיים.

ביה"ד: האם מוסכם שנקבע גורם מקצועי מטעם ביה"ד ושייתן חוות דעת וששני הצדדים יפעלו לפי ההמלצה?

האיש: האשה לפני יומיים אמרה לי שהיא מצאה עשר גברים יותר טובים.

האשה: זה היה באמצע ריב.

ב"כ האשה: זה היה אחרי שהטחת בה שיש לה שישה גברים.

ביה"ד: קובעים גורם מקצועי על מנת שיבחן את הסיכויים, גם אם נמצה את התביעה זה ייקח כמה חודשים, אנחנו נקפיא את ההליכים.

ב"כ האשה: אציין האשה לא מנעה ולא מונעת ממנו לבוא הביתה, כמו שהוא עושה כשהוא מחזיר את הילדים".

עד כאן מפרוטוקול הדיון הראשון

בהחלטה שניתנה לאחר הדיון, ניתנה ההחלטה כדלהלן:

"בפני בית הדין תביעת הבעל לגירושין והתקיים דיון ראשון לבירור התביעה, בית הדין שמע את הטענות אך בדיון זה לא הושגו הסכמות וכן לא הושלם בירור התביעה, מאחר שהתקבל הרושם שבסיוע יעוץ והדרכה קיים סיכוי לשלום בית.

לאחר הדיון הוגשה בקשה מטעם התובע ועותק יועבר לעיון הנתבעת. מבקשת התובע עולה שאין הליך לבחינת שלום בית ונחוץ להשלים את בירור התביעה.

בנסיבות אלו הוחלט: הצדדים מוזמנים לדיון נוסף…".

ולהלן מפרוטוקול הדיון הנוסף שהתקיים ביום י"ט חשון תשע"ט (28/10/2018):

""בית הדין: בדיון הקודם נאמר שחצי שנה לפני עזיבת הבית האשה לא הלכה למקווה וביזתה אותו לעיני הילדים, לא נאמר שהוצא מהבית.

ב"כ האיש: נכון שקודם שיצא מהבית היו ביניהם צרחות כל הזמן, השיא היה שהגישה תלונת שווא, הבעל לא הורחק מהבית כי לא פנו לבית משפט, הוגשה רק תלונה במשטרה, אני יעצתי לו לעזוב כדי לא להיכנס למסלול של עוד תלונות, כשהגיעה פקידת סעד אמרה שהוא אלים, אך בבית הדין כשרצתה שלום בית אמרה שהוא נפלא, הבקשה לשלום בית – משיקולים כלכליים, הפניתי את הבעל למטפלת אך האשה לא שיתפה פעולה, היא ביקשה את שלום הבית אך אל קידמה דבר בנושא, ניהלנו משא ומתן לגירושין עם עורכת הדין שהתחלפה, ענתה שהוא חולה נפש ושילך לטיפול והבנו שאין ענין בשלום בית, לכן הגשנו תביעת גירושין, לא היה כל ניסיון גישור.

בית הדין: אחרי הדיון האחרון מה עשית לבחון שלום בית.

ב"כ האיש: הגיש שם של מטפל.

ב"כ (האשה)[צ"ל האיש]: היה בהתראה קצרה, לא הסתדר אך היא לא עשתה דבר לנסות ולקדם את שלום הבית, במקביל קידמה הסכם גירושין, אי אפשר לקדם שני הליכים בכיוונים סותרים, הדיון בבית המשפט בסוף נובמבר, יש משמורת משותפת, הבעל שכר דירה נפרדת כי לא ידע מה לעשות, פעל שזה יפעל נגדו.

האשה: נכון שתמיר יזם שלום בית אך הפגישה נקבעה מעכשיו להערב, לא יכולתי לבטל משהו אחר ואז לא תאם פגישה נוספת, אני יכולה לזמן יועץ אחר מטעמי, שכר דירה כי בתי לא מסתדרת עם אמו.

בית הדין: למה זה לא המשיך הלאה.

האשה: הבעל לא שיתף פעולה, היום יש להמשיך בתהליך שלא מוצה, היינו בפגישה אצל עובדת סוציאלית והוצא לטפל והבעל סירב, זה היה ב 7.2018, אחרי הדיון הקודם,

בית הדין: אם אנחנו נשלח ליועץ נישואין תשתפו פעולה עם ההליך.

ב"כ האיש: האשה לא פעלה בכיוון זה כלל.

האיש: שלושה חדשים היה לה זמן, אני חושב שהיא סתם מושכת זמן כי טוב לה, אני משלם את כל ההוצאות, אני יודע כמה סבלתי איתה לפני כן, היא יושבת בבית ואני משלם את כל ההלוואות, חוץ מהמשכנתא, ועכשיו משלם גם שכירות.

ב"כ האשה: מדברים רק 'כלכלית' לא על שלום בית.

בית הדין: על סמך מה נחייב בגירושין.

ב"כ האיש: מי שרוצה שלום בית מקדם זאת, לא מחכה 3 חדשים.

בית הדין: יש כבר הליכים בבית משפט לפירוק כל החבילה, אם אדם נמצא שם צריך להוכיח שהוא רוצה שלום בית, ליזום, יש כאן סתירה פנימית בהתנהלות הבעל, אם שניהם רוצים להתגרש אין למשוך זאת לאורך זמן.

ב"כ האיש: יש הקלטות, בתחילה היה הליך ליישוב סכסוך ביזמת הבעל, לא הגיעו להסכמות, הציע לפנות לרב, היא לא רצתה, יש הקלטות, יש לקיים דיון הוכחות, יש גם טיוטות הסכמים בין הצדדים.

בית הדין: שנה הזוג פרוד, האיש נחוש להתגרש, באיזה תנאים האשה רוצה להתגרש.

ב"כ האשה: האשה מרגישה ששלום הבית לא מוצה, נפגשו עם עו"ס וניסו ללבן עניינים ביניהם ושם היה נראה שיש סיכוי, הפנו אותם לטיפול רגשי זוגי אך הבעל סירב.

בית הדין: יש הקלטה שאת רוצה להתגרש.

האשה: בינתיים זכויותיה הושבו ותנאי הוטבו, הסכים שאלך ללמוד באוניברסיטה.

האיש: היתה בבית כל הזמן, לטעמי רק אדם עם פגיעה נפשית לא עובד, בשל העובדה שכיבדתי אותה מימנתי גם צהרונים למרות שהאשה ישבה בבית, מדברת בטלפון, כשבאתי הביתה הייתי חוטף צרחות, יש לי הוכחות, אתם תזדעזעו ממה שעברתי בחיים, היתה שבה הביתה ב 1 בלילה, אתם לא יודעים עוד כלום, ייתכן שאני לא הייתי בסדר אבל עם הכל לא ייתכן להגיע למצב כזה, חוויתי את הנישואין, שניכם מודים שיש מה לתקן, היה לנו יועץ נישואין מוכר שאינו רשמי – הרב דגני.

האשה: הוא לא מוצלח, רוצה יועץ מוסמך, יש לי כתובת בקרית ספר.

האיש: יש לי הקלטות מה ספגתי, האשה הביאה את הרב דגני והסכמתי, שעה שלמה לא דיברתי, היא צעקה והוא היה בשוק.

האשה: לא איפשר לי לצאת מהבית כרצוני, או ללכת ללמוד בגיל 38, הרב הזדעזע, אמרתי לו שאתה רואה עם מה אני חי, עשתה את זה למורה של הילדים, התקשרה אליה בצרחות…

ב"כ האשה: שייקבע מועד להוכחות ובמקביל שהאשה תנסה לקדם שלום בית, הבעל ניסה, מי שלא רוצה לשתף פעולה לא היה מביא מעצמו פסיכולוגית עם ניסיון, זה מראה את כוונותיו, הוא באמת רצה.

האיש: האשה לא שומעת בקולי, מורדת בי, מקללת אותי ואת המשפחה שלי.

בית הדין: אנחנו מדברים על הליך עם שינוי, לא המשך המצב הקודם,

האיש: 10 שנים אני סובל".

עד כאן מפרוטוקול הדיון

 בהחלטה שניתנה לאחר הדיון, החלטה מיום כ"ו חשון תשע"ט (04/11/2018). נכתב:

"התקיים דיון נוסף בתביעת הבעל לגירושין. הצדדים אינם גרים ביחד כבר כשנה.

הבעל יצא מהבית, לדבריו בגלל תלונות שווא במשטרה. המשטרה הוציאה אותו מהבית למס' ימים, ולא חזר יותר הביתה, לדבריו הם כבר חיו כפרודים בתוך הבית חצי שנה לפני שעזב. הבעל כבר פתח בבית המשפט בהליכים בתביעות רכוש משמורת הילדים ומזונות, ולדבריו כבר התנהל מו"מ להסכם גירושין, ולכן הפירוד ביניהם הוא מוחלט, ותובע להתגרש.

האישה השיבה וטענה שלמרות המתחים שהיו ביניהם בעבר, היא עדיין מאמינה שאפשר להחזיר את שלום הבית, בגלל שיש שיפור במצב היחסים ביניהם, והיא מבקשת להפנותם ליעוץ נישואין.

לאור כל זאת:

א.  הואיל ולא הושגה הסכמה ומוטל על בית הדין להשלים את בירור התביעה, יש מקום לדיון נוסף להוכחת תביעת הבעל לחייב את האישה בגירושין.

ב.   במקביל ביה"ד מציע לצדדים למצות הליך של גישור שיתחיל בניסיון להחזיר את שלום הבית, ולו רק למען שלושת הילדים העלולים להינזק מהגירושין, ואם יצליחו לשקם את ביתם תהיה בכך ברכה רבה לכל בני המשפחה, ואם הליך זה יגיע למבוי סתום וללא התקדמות חיובית לשלום בית, ביה"ד מציע שגם הפירוד בגירושין יהיה בהסכמה וללא דיונים נוספים בערכאות שיפוטיות.

אם שני הצדדים יודיעו לביה"ד שהם מסכימים להליך זה, ימונה יועץ נישואין-מגשר. בהיעדר הסכמה ולאחר קבלת בקשה מטעם הבעל, יזומן מועד לדיון כאמור".

עד כאן מאותה החלטה

לאחר החלטה זו הוגשה בקשת האשה כדלהלן:

בהתאם לבקשת בי"ד הנכבד במיום 18.11.18 מתכבדת הנתבעת להודיע כי פניה לשלום בית עם טיפול, הנתבעת פנתה אל הרב……אשר דיבר עם התובע ולאחר דין ודברים החליט הבעל כי הוא מעוניין לחשוב ויחליט טלפונית, עד לכתיבת שורות אלו לא נתקבלה שום שיחה מהבעל בעניין הגישור.

 בעקבות בקשה זו, ביום י"ב כסלו תשע"ט (20/11/2018) ניתנה החלטה כדלהלן:

"התקבלה הודעת האשה כי היא פנתה למגשר ומבקשת שהבעל יצטרף לגישור וליעוץ.

על הצדדים למצות את הליך זה, וביה"ד מאחל להם הצלחה".

ולאחר מכן הבעל הגיש בקשה להורות על סידור הגט בטענה שגם האשה מעוניינת בכך, וצרף אסמכתא מביהמ"ש שזו עמדתה, ולאחר מכן ביום כ"ב טבת תש"פ (19/01/2020) התקיים דיון נוסף שבו הצדדים נחקרו, ובהחלטה מיום כ"ו טבת תש"פ (23/01/2020) נכתב: "התקיים דיון נוסף בתביעת הגירושין והכתובה, ובסיומו הוצגה הסכמה לפנות להליך יעוץ נישואין אצל גורם מקצועי מתאים. בית הדין מפנה את בני הזוג להליך יועץ נישואין אצל הרב……….."

לאחר מכן הוגש לבית הדין דיווח מהרב……….. שבו נכתב כדלהלן:

ולאחר מכן ביום י"ז חשון תשפ"א (04/11/2020) התקיים דיון נוסף ומסכם, שבו הובהר על ידי האשה כי פניה לגירושין.

לצורך בירור תביעת הבעל לגירושין ותביעת האשה לכתובה, מוטל עלינו להכיר את השתלשלות ההליכים בין הצדדים מחוץ לכותלי בית הדין, בתלונה למשטרה ובבית המשפט.

הצדדים נפרדו בחודש 11.2017  כתוצאה מתלונה במשטרה שהאשה הגישה בגין התנהלות אלימה מצד הבעל, וכאבור שבוע פג תוקף הצו, הבעל הגיע לבית לקח את חפציו ועבר לבית אמו.

כעבור כשבועיים, הבעל פתח תיק ליישוב סכסוך. בתוך תקופת עיכוב ההליכים התקיים דיון בתביעת האשה למזונות ולמשמורת, וניתנה החלטה זמנית. ועם תום תקופת עיכוב ההליכים ביום י' אדר תשע"ח (25/02/2018) הוגשה תביעת הבעל לגירושין. יצוין, שלושה ימים קודם לכן, ביום ז' אדר תשע"ח (22/02/2018), הגיש הבעל בביהמ"ש תביעה לפירוק שיתוף בדירת המגורים ולחלוקת התכולה, וכן תביעת משמורת הילדים, וכן הגיש תביעת מזונות שבה ביקש לחייב את האשה במזונות הבת שבאותה עת היתה אצלו.

עוד יצוין, עוד באותו יום שהתקיים הדיון הראשון בבית הדין, ביום ז' אב תשע"ח (19/07/2018), מיד לאחר הדיון, הבעל באמצעות ב"כ, מצא לנכון להגיש בקשה לבית המשפט שבו הוא מודיע על הדיון בבית הדין ומבהיר:

"בדיון שהתקיים בבית הדין הרבני בתאריך 19.7.2018 ביקשה הנתבעת לעשות ניסיון להשכין שלום בית בין הצדדים. בשלב זה ובלחץ של בית הדין הנכבד ניתנה לצדדים ארכה בת חודשיים לשקם את מערכת היחסים שלהם, וזאת עד לתאריך 15.9.2018. יודגש כי התובע לא שב להתגורר בדירת הצדדים. הנסיבות אלו הח"מ תעדכן את בית המשפט הנכבד באשר להמשך ההליכים בכל התיקים התלויים ועומדים בבית משפט נכבד זה".

בפרוטוקול ביהמ"ש מיום 8.1.2019 האשה הבהירה, שאם לא יתקיים הליך שלום בית יסודי, כפי שהיא סבורה שחייב להתקיים, היא מסכימה להתגרש.

וכן יצוין שביום 26.6.2019 הצדדים חתמו על הסכם גירושין מפורט הכולל תשעה עמודים, המסדיר את ההסכמה להתגרש ללא כל עיכוב, את חלוקת הרכוש, לרבות פירוק שיתוף באופן מיידי, ואת המשמורת שנקבעה כמשמורת משותפת והסדרי הביקורים וכל שאר הנושאים הכרוכים בגירושין, למעט את שאלת הכתובה שנותרה ללא הסכמה וניתנה לאשה הזכות לתבוע את הכתובה.

בדיון שהתקיים בבית הדין כעבור חצי שנה ממועד אישור ההסכם, ביום כ"ב טבת תש"פ (19/01/2020), והבעל דיבר על שלום בית, נאמר בדיון כדלהלן:

"האיש: לגבי השאלה המרכזית שהבנתי, אם אני מוכן לחזור אליה אם היא תחזור למה שסוכם לפני החתונה? כן, יש לנו משפחה וילדים, היה לי זמן רב לחשוב, זה נהרס מבחינתה, אם זה המצב היום אז כן, אם יש מחלוקות אחרות, הם היו קיימות, זה עובדות, מוכן ללכת לטיפול מקצועי מסודר, מה שצריך, זמן וכסף

בית הדין: גילגלת תביעה רכושית בבית משפט, מה פסקו?

האיש: יש הסכמים, חצי חצי.

בית הדין: את כל זה צריך להקפיא?

האיש: חשבתי על זה, זה לא קל, כשהילדים אצלי משך כמעט שנתיים – אם צריך אקפיא את ההליכים בבית משפט…

בית הדין: אנחנו מציעים גורם ניטראלי, למה הרב ……. לא כתובת?

האיש: הוגשה תביעה ב 2009, כל התביעות שלי הועלו, הרב ….. פנה אלי מטעם הרבנות וכבר אז היינו מולו 20 שעות, היה לי סיכום ולפיו אני התחתנתי, אם לא היתה ענב היתה לי אשה אחרת שנוהגת כאחותי, שאת מזלזלת בה, היתה לי מטרה, שנחנך כך את הילדים שלי, כשבאתי לרשום אותם לבית ספר תורני '………..' לא הסכימו כי האשה בלי כיסוי ראש ויש לנו טלויזיה, אני נאלץ שהילדים יהיו בבית ספר תורני, יש ערכים שבאתי — לפני החתונה הייתי חילוני, אני יודע מה זה, 4 שנים נתתי לבחון את הדרך של הדת, נתקלתי ברב…….. שהכין אותי כפית כפית, הוא הסביר לי הכל, לפני שהתחתנתי התייעצתי אתו, זו הדרך שרציתי, אני מגובה, עורכת הדין הקודמת לא העלתה את זה, אני לא אשם בזה, אני רוצה שהמצב יתייצב בצורה כזו, הרב……. לא הצליח אז, הוא לא הוביל אותה בכיוון, רצה לטפל בנושא המרכזי

בית הדין: אולי אתה לא מפנים שיש כמה נושאים.

האיש: מסכים, אני מכבד את הרב ………… אך לא רוצה שהוא ייכנס לתמונה, היתה לו הזדמנות

האשה: אני לא באה צנוע? אני מאמינה בעולם ערכים, במעגלי תמיכה

האיש: קיבלתי את הילדים למחצית הזמן עם כל הקשיים, אני מטפל בהם והם מאד אוהבים אותי, אני גם מפרנס ואני לא הולך לוותר עליהם, אני רוצה אשה שתלך אתי כמו שסוכם, לא רוצה לחזור למה שהיה.

ב"כ האשה: אם הגענו להסכמה, נקפיא את ההליכים ונעשה שלום בית אמיתי כמו שהאשה מתחננת, לגבי כיסוי הראש, שיהיה בסיס באמת, שיבנו ביניהם ואז יגיעו לכיסוי הראש, היא אומרת שזה בשלבים, היא שומרת שבת

בית הדין: השאלה אם היא מוכנה לכך לא מהיום

האשה: קשה לי, הבעיות ייפטרו רק עם טיפול, אם הבסיס הרגשי יסתדר, חופש התנועה שלי, עולם הערכים –

בית הדין: ואז ניתן יהיה לדבר על כיסוי ראש מלא?

האשה: לא יודעת.

ב"כ האשה: המחלוקת לא היתה על כך.

האיש: ב 2009 הגשתי תביעה על המחלוקת הזו.

ב"כ האשה: עזבת את הבית בשל סיבה אחרת.

האשה: היו גילויי אלימות.

מוצג לבית הדין מסמך, ומועבר לאשה.

ב"כ האיש: מבקש שבית הדין יתרה באשה שלפי הליכה על פי ההלכה יש משמעות לגבי הכתובה, קללות, אי הליכה בצניעות.

בית הדין: התראה משמעה שהבעל רוצה את אשתו ומתנהג בצורה מתאימה ומה שעומד לרועץ זה הנושא הזה, כרגע הוא תבע גרושין ופירוק שיתוף בבית משפט, היום האם להתראה יש ערך הלכתי יש מקום לדון בכך, כשנמצאים היום במצב של קרע ומגורים בנפרד ועכשיו נסגרים כי יש איזו כתובה ורוצים לסכל זאת, אנו יכולים להודיע לאשה שיש דרך להתנהג על פי השולחן ערוך, אך לגבי ההתראה יש להבין לאיזו התראה יש משמעות, זה בכפוף לכך שהם חוזרים לשלום בית, אחרי שיחזרו לשלום בית זה משהו אחר. אסביר, זוג שחי בשלום בית צריך להתנהג לפי כללים, ואם אז לבעל מפריע נושא מסויים סוכם עליו מראש, והאשה לא עושה, יש לו זכות לבקש מבית הדין לשקול זאת, ברור שיש ללכת עם כיסוי ראש אך בימינו לא ברור שזה שיקול לשלילת כתובה, זה טעון בירור, אתה יכול לברר זאת, בכל מקרה יש לראות את הנסיבות, מציעים שבית הדין יקבע יועץ מסויים, תבדקו אם הוא מתאים.

האיש: אני מעדיף גבר חרדי.

בית הדין: יש את הרב……………., 'מכון……………….

עד כאן מהפרוטוקול.

העולה מהחומר שבפנינו שהדיון הנזכר, התקיים לאחר שההליכים בביהמ"ש כבר הושלמו בהסכם גירושין שבו חלוקת רכוש לרבות דירת המגורים, ובלא ביטול ההליכים, הרי שבידם האחת, הצדדים עשו את כל הנחוץ לפירוק הנישואין ולעגן את הפירוד ופירוק הנישואין בפסק דין משפטי מחייב, וביד שניהם דיברו על חלופה של שלום בית, כאילו  ההליכים שהתנהלו בביהמ"ש אינם קיימים.

כמובן שסיכויי ההצלחה של ההליך שנקבע אצל הרב…………., מלכתחילה היו קלושים ביותר.

בנסיבות המתוארות, עלינו לפסוק בתביעת הגירושין והכתובה. כשבתביעת הגירושין קיימת הסכמה, וככל שהסכמה זו תישאר בעינה גם במועד שייקבע לסידור הגט, לא נחוצה פסיקה, אלא רק בתביעת הכתובה.

דיון

הפירוד החל לפני למעלה משלוש שנים כתוצאה מהרחקת הבעל מהבית, באמצעות צו הרחקה מהמשטרה לשבוע. הטענה העיקרית של האשה בבקשתה לצו הרחקה היתה שהבעל זרק עליה מתקן כביסה וחששה שיזרוק עליה בקבוק וודקה שהיה במקרר. הכל החל והסתיים בהרחקת הבעל לשבוע בלבד, והבעל היה יכול לחזור לביתו ובחר שלא לחזור, אלא להגיש תביעות לפירוק שיתוף ועוד תביעות, שהוגשו בביהמ"ש. וכן הגיש בבית הדין תביעת גירושין. התביעות בביהמ"ש נידונו כמקובל, ובסיום ההליך נחתם הסכם גירושין כולל.

לכאורה, היה מקום לקבל את עמדת האשה ולקבוע שההליכים הנזכרים של הבעל מביאים למסקנה שהגירושין יצאו מהבעל.  הבעל תבע גירושין, ובמקביל ניהל הליך משפטי בביהמ"ש שמגמתו פירוק הנישואין. כמו כן ביחס לאירוע שקדם לצו ההרחקה, הנידון לא התברר, ולא ניתן לקבוע שהיתה זו תלונת שוא. ובכל מקרה לא היתה מניעה שכעבור שבוע, עם סיום ההרחקה, הבעל יחזור לבית, ואכן הבעל נכנס לבית לצורך כזה או אחר, אך לא חזר למגורים בביתם.

עוד יצוין ביחס לתיק הכרזת מורדת שהבעל פתח לפני כארבעה חודשים, ביום י"ט אלול תש"פ (8.9.20). לא היה בכוחה של תביעה זו להביא להורות על הכרזת מורדת, שמגמתה ללחוץ על האשה לחזור לבעלה, בנסיבות הנוכחיות שהמצב הוא כמתואר לעיל ושניהם כבר אינם רוצים זה את זה. אך מוטל על בית הדין האם הנסיבות שהביאו לגירושין והתבררו בבית הדין, מביאים את בית הדין למסקנה שהאשה אינה זכאית לכתובתה.

הטור חלק אבן העזר סי' קיח כתב:

"מי שהיא תובעת לבעלה לגרשה ויצאו הגירושין ממנה, אין לה מן הדין לגבות זולתו מה שהיא טוענת ויתברר מסכום נדוניתה ולא נחוש למה שימצא כתוב ממנה בכתובה, כי רוב הכתובות נוהגין בהן להוסיף על מה שיטול הבעל ולא יחוש הבעל לכתוב ולהוסיף על עצמו מה שלא קיבל לענין שתשאר נשואה עמו ולא תבקש גירושין בענין כזה אמרו חכמינו ז"ל כי כתב לה אדעתא למיקם קמיה אדעתא למיפק ולמיסב לא כתב לה".

ובפירוש הדרישה ס"ק כב, הוסיף לבאר: "שאם הוא תבע הגירושין חייב לפרוע לה כל סכום כתובתה אפילו התוספת … וקאמר הכא דהיינו דוקא באלמנה או כשתובע הוא הגט, אבל לא כשגורמת היא הגט".

הרי שהיסוד בהלכה זו של הפסד כתובה בגין תביעת האשה לגירושין, הוא מפני שהאשה "גורמת את הגט". והטעם הוא, שגם תביעת הגירושין של האשה, מצד עצמה, עדין אינה יכולה לקבוע מציאות של גירושין, אלא שהתביעה גורמת לתוצאה הסופית של הגירושין ובכך נקבע שהגירושין יצאו מהאשה. לכן הוא הדין אם קיימת עילה אחרת המטילה על האשה את האשם בפירוק הנישואין.

במקרה הנוכחי, בדיון הראשון בתביעת הגירושין, האשה הודיעה שאינה מוכנה שהבעל יחזור לגור בבית, הגם שהביעה הסכמה להליך הטיפולי, והגם שלא מנעה בכח את חזרתו לבית. אך באותו דיון התברר שימים ספורים בטרם הדיון, נאמרו על ידה דברים המבטאים שכבר מאסה בבעלה, וכן אירע גם לאחר מכן בהזדמנויות שונות, כפי שהוצגו לבית הדין קטעי הודעות שיצאו ממנה אליו. וכן התברר שעוד חצי שנה קודם לעזיבת הבעל את הבית, האשה נמנעה ללכת למקוה.

שני הצדדים צירפו לסיכומיהם את מכתבי הרבנים, הרב………., שגם השיא את בני הזוג, והרב…………., ושל בני הזוג שפיר, מהם עולה, שאין ספק שהנישואין באו לעולם רק על יסוד הסמכתה של האשה להיות שותפה מלאה להקמת בית תורני עם הקפדה על שמירת מצוות לרבות כיסוי ראש ולבוש התואם להסכמה זו, אלא שבסופו של דבר, ולאחר פרק זמן קצר האשה הגיעה למסקנה שהיא אינה יכולה להתמיד בכך.

בנסיבות המתוארות קיים יסוד סביר להניח שהטענה לשלום בית, בד בבד עם שלילת החלופה של חזרת הבעל למגורים בבית, אינה טענה כנה. מלבד שמצד האשה לא נפתח תיק לשלום בית, הרי שהאשה מכירה את בעלה ואת עמדתו שיש לעמוד במתווה שסוכם עליו קודם לנישואין, וביודעה שהבעל עקבי ונחרץ בדרישתו זו, המושתת על הסכמה שלהם עוד קודם לנישואין, הרי שכעת ברור שעל יסוד עמדתה הנחרצת להישאר בקו הדתי שברחה בו, גם היא בעצמה ידעה שדבריה אודות שלום בית היו ריקים מתוכן, כל עוד לא התקבלה אצלה החלטה עקרונית לעמוד בהסכמות שהוסכמו קודם לנישואין.

יצוין לסיכום ההליך אצל הרב ……….. שמונה על ידי בית הדין, המצוטט לעיל, שבו כתב שהאשה מודה שאכן חל שינוי משמעותי בעמדתה ביחס לאופי הבית, וכי היא השתנתה ומבקשת חיים דתיים יותר פתוחים. מאחר ושני הצדדים הביעו עמדה ברורה ובלתי מתפשרת, לא היה יסוד להליך טיפולי.

מאחר שאין מחלוקת בין הצדדים אודות סיכומים שהושגו ביניהם קודם לנישואין ביחס לאופי הבית שהם עומדים לבנות, ודברי האשה לשלום בית במתווה שהיא ביקשה להכתיב לבעל, לא היו יכולים להתקבל, בהיותם סותרים את המוסכם על שניהם עוד קודם לנישואין, בנסיבות אלו אין משקל להצהרתה על רצון לשלום בית, מה עוד שהחל מהדיון הראשון היא דרשה שהבעל לא ישוב לגור בבית.

בית הדין קובע: קיים משקל מהותי ומחייב לסיכום שהוסכם בין הצדדים עוד קודם הנישואין. יצוין לדברי הפוסקים שדנו ביחס לסיכום מוקדם עוד קודם לנישואין ביחס למקום המגורים, עיין באריכות באוצר הפוסקים סי' עה סק"ז. ועי"ש שהביאו מתשובות הגאונים שכתבו "אם התנו ביניהם בעת השידוכין הכל לפי התנאי, והיוצא מן התנאי ידו על התחתונה". וכן הביאו מתשובות הגאונים גאוני מזרח ומערב סי' צא שאם סיכמו קודם לנישואין שהבעל רשאי לדרוש לעבור לגור במקום אחר, "אין לה חפץ לשבת עם בעלה שוברת כתובתה ויוצאה". וכן עולה מדברי הרמב"ם פי"ג מאישות הי"ז ומדברי הרא"ש בתשובה כלל ל"ג ס"ב.

בנידון זה ההסכמות אינן ביחס למקום המגורים אלא ביחס לדרך ניהול הבית, שיהיה באופי תורני ברור. סיכום זה מחייב את האשה כמו שמחייב את הבעל. מאחר שכעת ברור שעניין זה הוא שהביא למשבר שחסם את הדרך לתיקון ליקויי תקשורת וליקויים אחרים, כל המשנה ידו על התחתונה, ובמקרה זה ניתן לקבוע שהגירושין יצאו מהאשה, למרות שהבעל הוא זה שהגיש את תביעת הגירושין ואת התביעה לפירוק השיתוף.

אמנם בסיכומי טענות האשה, עלתה הטענה שאמנם בתביעתו הראשון של הבעל לגירושין, כבר עלו הטענות שהאשה אינה עומדת בסיכומים שהוסכמו קודם הנישואין, וחזרו לשלום בית ונולדו שלושה ילדים. אך עדיין אין בכך ראיה שהבעל אכן מחל על הסיכום, אלא שנהג באורך רוח להמתין אולי האשה תחזור לנהוג כפי שסכום מראש. וכשנוכח שאין כך פני הדברים, ובנוסף עקב הסכסוך, כבר האשה חדלה לטבול במקווה, הרי שבכך נוכח שאין מנוס אלא לעמוד על זכותו לממש את הסיכום. ומאחר שהאשה עומדת בסירובה הנחרץ, בכך יצאו הגירושין ממנה, וגם בנידון זה, ייאמרו דברי הגאונים בתשובתם: "אין לה חפץ לשבת עם בעלה שוברת כתובתה ויוצאה". (שוברת משמע כותבת שובר לבטא את שלילת זכאותה לכתובה).

על כן יש לקבוע שבפנינו שני בני זוג שהגיעו למסקנה שאין מנוס מגירושין, ויתכן מאד שזו היתה מסקנתם של שניהם כבר החל מהדיון הראשון בתביעת הגירושין, ומאחר שהגירושין הן בעטיו של השינוי שהאשה עשתה ומסרבת לעמוד בסיכום, יצאו הגירושין ממנה ואינה זכאית לכתובה דאדעתא דלמשקל ולמיפק לא כתב לה תוספת כתובה.

מלבד זאת, מאחר ועפ"י המסוכם היה מוטל על האשה לכסות את הראש, כמתחייב עפ"י ההלכה, וביחס להלכה זו נקבע שאם האשה עומדת על דעתה שאינה מסכימה לנהוג כך דינה כעוברת על דת. אמנם נחוצה התראה, ועפ"י פסק השו"ע סי' קט"ו סעיף י' יש להתרות בה ולציית בהתראה שאם לא תנהג כדין תפסיד כתובתה. ויצוין לדיון מיום כ"ב טבת תש"פ (19/01/2020) בסיום הדיון שהדבר הובהר לאשה. אך אם מטעם זה בלבד, עדיין היה מקום לדון בהלכה זו בזמן הזה שבעיני רבים עקב טעות הלכה זו אינה נתפסת כמחייבת, יצוין מש"כ בנידון זה בתשובת אגרות משה אבן העזר חלק א' סי' קיד ובתשובה נוספת בחלק אבן העזר חלק ד' סי' לב, וכן בתשובת דובב מישרים חלק א' סי' קכד ובספר יביע אומר חלק ג' אה"ע סי' כא.

אך בנידון זה ששני הצדדים רוצים להתגרש ואין צורך לחייב בגירושין על יסוד טענה של "עוברת על דת", אלא השאלה היא לקבוע ממי יצאו הגירושין, הרי שעפ"י המבואר, הקביעה היא שהגירושין יצאו מחזרת האשה מהסיכום שהוסכם עוד קודם לנישואין, וחזרה זו סיכלה וחסמה את בחינת הדרך לחזרה לשלום בית.

מסקנה:

• התביעה לתשלום הכתובה נדחית.
• הצדדים מוזמנים לדיון לסידור הגט שיתקיים ביום י"ט שבט תשפ"א (1.2.21) בשעה 9:15.

לדיון זה יתלווה לכל אחד מהצדדים אדם נוסף המכירו היטב ואת האב.

ניתן ביום ח' בשבט התשפ"א (21/01/2021).

הרב אוריאל לביא – אב"ד	הרב דוד דב לבנון	הרב מרדכי מזרחי בר אור