החלטה

לפניי בקשה לעיכוב ביצוע שהגיש בא כוח המערערת ביום ו' באדר א' תשע"ט (11.2.19) נגד החלטת בית הדין האזורי שניתנה ביום ג' בשבט תשע"ט (9.1.19) אשר בה אישר בית הדין האזורי את חוזה המכר למכירת המשק שהציג כונס הנכסים שמונה על ידי בית הדין האזורי.

הבקשה הועברה בהחלטה שיפוטית לידי באת כוח המשיב לשם מתן תגובה. וביום כ"ה באדר ב' תשע"ט (1.4.19) התקבלה תגובת באת כוח המשיב.

עיינתי בבקשה ובתגובה.

בנוסף, עיינתי היטב בשתי ההחלטות של בית הדין האזורי – ההחלטה נשואת הערעור שניתנה ביום ג' בשבט תשע"ט (9.1.19) וההחלטה מיום ל' בשבט תשע"ט (5.2.19) שבה דחה בית הדין האזורי מכול וכול את בקשת עיכוב הביצוע שהוגשה לפניו.

לאחר העיון הגעתי למסקנה ברורה כי דינה של הבקשה להידחות מכול וכול וטוב היה שלא הוגשה משהוגשה.

בית הדין האזורי – בשתי החלטותיו הנ"ל – הוציא מתחת ידו החלטות מנומקות היטב בטוב טעם ודעת. הנני מסכים עם כל מילה שנאמרה בהחלטה של בית הדין האזורי שבה דחה בית הדין האזורי – כלשונו "מכול וכול" – את בקשת עיכוב הביצוע.

מדובר בבקשה אשר אין לה כל בסיס הגיוני או ענייני ואשר כל כולה נועדה רק כדי להכניס מקלות בגלגלי הצדק ולגרום להוצאות ולהפסדים למשיב ולקונים.

ראשית נאמר כי בפועל החלטת בית הדין נשואת הערעור למעשה כבר בוצעה וכפי שהיטיב לתאר ולהסביר בית הדין האזורי (בהחלטה השנייה הנ"ל):

ביום ג' בשבט תשע"ט (9.1.2019) אישר בית הדין את הסכם המכר שנחתם ביום כ"ד באב תשע"ח (5.8.2018) בין כונס הנכסים והקונים, והקונים כבר קיבלו את מפתחות הדירה ונמסרה החזקה של המשק, וזאת בהתאם להוראות הסכם המכר. לפיכך ובהתאם לאמור לעיל מדובר במעשה עשוי, והחזקה והשימוש במשק מסורים בפועל לידי הקונים, שהתקבלו כחברי אגודה עוד ביום י"ב בטבת תשע"ט (20.12.2018) לכל דבר ועניין. ולא ניתן כיום לבטל את המכירה ולגרום הפסד לקונה.

למעשה אין מדובר בבקשה ל'עיכוב ביצוע' אלא בבקשה לביטול ובהסגה לאחור של פעולות שכבר נעשו. מדובר על שרשרת של צעדים מעשיים שכבר נעשו 'בשטח' לרבות העברות כספים ומסירת החזקה. לפיכך, השימוש שעושה המערערת במונח 'עיכוב ביצוע' אינו אלא 'כיסוי' לביטול דברים שכבר נעשו. כאמור הדברים נאמרו בהחלטת בית הדין האזורי והיה על המערערת להבין כיצד נראים צעדיה בבקשה זו שהוגשה לעיכוב ביצוע ולהסיק שאין כלל מקום לחזור שוב על ניסיון זה לפני בית הדין הגדול. טעם זה לבדו – דיו כדי לדחות את בקשת המערערת.

אך מעבר לכך:

מדובר בבקשה שהוגשה בחוסר כנות ובחוסר תום לב.

בפועל ההחלטה שבה החליט ביה"ד האזורי למסור את מכירת המשק והדירה לידי כונס הנכסים, ההחלטה שהיא היא שקבעה את גורל המשק והדירה, ניתנה לפני יותר משנה שלמה ביום י"ד בטבת תשע"ח (1.1.2018) !

לו אך רצתה המערערת באמת לעכב את ביצוע ההחלטה, היכן הייתה היא במשך כל השנה? הזמן האמיתי להגשת בקשה לעיכוב החלטה זו החורצת את גורל הנכס היה מייד לאחר מינוי הכונס.

התשובה לכך היא פשוטה: מינוי כונס הנכסים נעשה בהסכמה של הצדדים! ולפיכך לא היו למערערת 'פנים' כלל להגיש התנגדות שהרי היא עצמה הייתה מי שבהסכמתה מונה הכונס. עמדה המערערת מן הצד במשך שנה שלמה, אפשרה לכל ההליך לצאת לדרך ולאחר כל זאת באה עתה לבקש עיכוב ביצוע.

הייתכן? אמור מעתה: המבקשת לא באה בידיים נקיות ויש לפסול מכול וכול בקשה זו.

גם בית הדין האזורי עמד על כך ודי היה בהערתו זו כדי שהמבקשת תימנע כלל מניסיון להגיש שוב בקשה זו לבית הדין הגדול.

וכה כתב בית הדין האזורי:

עתה לאחר שחלפה לה שנה, מאז החלטת בית הדין – ובמשך השנה כונס הנכסים ביצע מלאכתו נאמנה בהתאם להסכמת הצדדים בעצמם בנוכחות באי כוחם שהתפטרו מתפקידם ככונסים הקודמים: המשק פונה מכל חפץ, אדם או גידול, האישה ויתרה על זכותה לרכוש את המשק, המשק הוצע למכירה, רוכשי צד ג' שילמו את מלוא התמורה, כונס הנכסים כינס את סכומי החוב, פנה לחייבים וללשכת ההוצאה לפועל, הופקדו כל הכספים הנדרשים והרוכשים התקבלו כחברי אגודה במושב – לא ייתכן בשלב זה לעכב ביצוע.

בנוסף לכך, גם עניינית אין כל מקום לבקשה זו של עיכוב ביצוע. בית הדין האזורי מנה ובצדק את רשימת הנזקים הבלתי־הפיכים שייגרמו הן למשיב והן לקונים אם יהיה עיכוב ביצוע.

כל בקשה לעיכוב ביצוע נבחנת בהשוואה בין ההפסד שייגרם לצד המבקש אם לא תעוכב ההחלטה, לבין ההפסד שייגרם לצד השני אם תעוכב ההחלטה.

מערכת האיזונים שבין ההפסד לצד זה של המבקשת לבין ההפסדים של המשיב וצדדי ג' נוספים מורה בבירור וללא כל ספק כי הנזק שייגרם למשיב ולקונים גדול פי כמה מהנזק –אם בכלל- שייגרם למבקשת. כך: גם במבחן פשוט זה אין הבקשה עומדת.

כאמור, מדובר בבקשת סרק ודינה להידחות.

העובדה כי בעקבות הגשת בקשת עיכוב ביצוע, שכאמור היא בקשה שהוגשה שלא בתום לב, ניתנה החלטה שיפוטית המורה למשיב ליתן תגובה שעלתה לו בכסף, מחייבת הטלת הוצאות על המבקשת.

מוחלט

א.         בקשת המבקשת לעיכוב ביצוע נדחית מכול וכול.

ב.         אני מחייב את המבקשת בהוצאות לטובת המשיב בסך של 2,500 ש"ח, ועליה להעביר סכום זה לידיו תוך ארבעה־עשר יום ממתן החלטה זו.

ג.          תיק עיכוב הביצוע נסגר.

ד.         ההחלטה מותרת לפרסום בהשמטת פרטים מזהים של הצדדים.

ניתן ביום כ"ו באדר ב' התשע"ט (2.4.2019).

הרב אליהו הישריק