פסק דין

לפנינו תביעת האישה לכתובה בסך של 555,000 ₪.

רקע ועובדות

הצדדים נישאו ב-1993. מנישואין אלו נולדו להם ארבעה ילדים.

במרץ 2017 פתח האיש תיק יישוב סכסוך. ביולי 2017 פתחה האישה תיק גירושין.

נושאי הילדים, המזונות והרכוש נדונו בביהמ"ש, ובנובמבר 2017 הביא אותם ביהמ"ש להסכמות בכל הנושאים הללו, ובביה"ד נותר לדון רק בנושא הגירושין והכתובה.

באפריל 2018 הביא ביה"ד את הצדדים להסכם גירושין, ובעקבות זאת הם התגרשו במאי 2018.

בהסכם הגירושין נאמר כי ביה"ד ייתן פס"ד בעניין הכתובה לאחר הגט.

דיון משמעותי בעניין הכתובה התקיים באפריל 2018, בדיון שבו הביא ביה"ד את הצדדים להסכם גירושין. לאחר מכן, בנובמבר 2018, התקיים דיון נוסף בדיין יחיד, אך לא נאמר בו שום דבר משמעותי מלבד הוראה לצדדים להגיש סיכומים.

סיכומי הצדדים הגיעו בדצמבר 2018 ובינואר 2019.

להלן עיקרי טענות הצדדים.

טענות האישה

• לאיש היו התקפי זעם.
• האיש פרק עול באופן פתאומי, הפסיק לשמור שבת.
• ביוני 2017 גילתה האישה כי האיש בוגד בה. הוא הודה בפניה. האישה רצתה לפתוח תיק בביה"ד, אך אז גילה לה האיש כי כבר פתח תיק יישוב סכסוך שלושה חודשים קודם לכן. האיש הודה בביה"ד כי כבר מ-2016 הוא בקשר איתה, והדברים מתועדים בדף הפייסבוק שלו. האיש בזוגיות עם המאהבת שלו, גב' א' עד היום הזה.

טענות האיש

• האישה היא זאת שלא נהגה כאישה וכרעיה. היא סירבה לקיים עם האיש יחסי אישות במשך 5 שנים לפני הגירושין. האישה סירבה לטבול במקווה, והאיש ישן מחוץ לחדר השינה המשותף. היא סירבה להיבדק בפוליגרף על טענות אלו, וזה מוכיח את נכונות גרסתו של האיש.
• האישה הייתה מקללת את האיש.
• כל עבודות הבית נפלו על כתפיו של האיש, האישה לא תפקדה ולא עשתה את עבודות הבית, ובמקום לעשות את מלאכות הבית היא עסקה בעבודה שלה ובהגדלת משרתה.
• הקשר הזוגי עם א' החל רק לאחר שהאישה הגישה תביעת גירושין, רק באוגוסט 2017. התמונות המשמעותיות שצירפה האישה לסיכומיה הן לאחר שהצדדים כבר נפרדו. התמונות מ-2016 אינן מלמדות על קשר זוגי.  
• האישה הגישה את תביעת הגירושין, ולכן היא מורדת ואינה זכאית לכתובה. אומנם האיש הגיש בקשה ליישוב סכסוך, אך לא היה ברור לו שהוא מעוניין בגירושין. לפיכך הוא לא פעל לפירוק הבית בהגשת תביעה זו.
• האיש נכה 100%, קצבתו 5,300 ₪ לחודש, הוא עובד באיטליז ומשתכר 2,500 ₪ לחודש. יש לו הוצאות רבות, שכ"ד, הוצאות רכב וכו'. אין באפשרותו להגדיל את הכנסותיו.
• האיש ויתר לאישה במסגרת ההסכם שהושג בביהמ"ש ולקח על עצמו סך של 21,000 ₪. הוא גם ויתר על הזכויות הפנסיוניות של האישה שמגיעות לו. לפיכך יש לקחת זאת בחשבון תשלום הכתובה אם יחויב לשלם, שהרי אין כפל הטבות.
• האיש סייע לאישה לאחר הגירושין, ואילו האישה מנסה רק לסחוט ממנו כספים.

דיון והכרעה

בדיון שהתקיים ביום 23/4/2018 סתר האיש את עצמו, סירב למסור את הטלפון שלו כדי לראות מתי התחיל הקשר שלו עם גב' א', ולבסוף הודה שהקשר עמה התחיל כבר ב-2016, אך לא הודה שהיה קשר זוגי מאז אלא רק מאוגוסט 2017, לאחר הגשת תביעת הגירושין של האישה. אומנם נראה שאכן הייתה בגידה כבר מאז, הן מצד ההתחמקויות שלו בדיון, הן מפני שהוכיח סופו על תחילתו, הן מפני שהדברים מסייעים מאוד לטענות האישה כי המשבר נולד כתוצאה מהבגידה. איך יעלה על הדעת שיתקיים קשר קלוש ולא זוגי בין האיש לא', האישה תחשוד באיש "בטעות" שבגד בה, תגיש כתב תביעה שבו היא כותבת על בגידת האיש, ובעקבות זאת יפתח קשר זוגי הדוק דווקא עם אותה גב'?! למה לא טרח לנקות את עצמו מהחשד?!

בנוסף, האיש עזב את הבית בטרם הגשת תביעת הגירושין. לדברי האישה בכתב התביעה היא אמרה לו לצאת בעקבות גילוי הבגידה. אם הדבר לא היה נכון לא היה לאיש לעזוב את הבית. גם בדיון שהתקיים ביום 22/1/2018 לא טען האיש שהאישה גירשה אותו בעל כורחו, להיפך, נאמר שם שיצא מרצון – "לא סתם בעל עוזב את הבית שיש 4 ילדים".

לפיכך מי שפירק את הבית היה האיש שיצא מרצונו מהבית, ועליו להוכיח שהאישה אשמה בעזיבתו. אך הוא לא עמד בנטל ההוכחה. 

באשר לטענות שלו נגד האישה שמרדה בו וכיו"ב – טענותיו לא הוכחו, אך גם אם היו מוכחות בבדיקת פוליגרף היה עליו לתבוע עשיית "סדר מורדת", הכרזות וכו', בטרם תפסיד האישה את כתובתה, ראה שו"ע אה"ע עז.

גם בעניין הקללות שלדבריו קללה אותו, הדברים לא הוכחו, אך גם אם היו מוכחים יש צורך בהתראה כדי שתפסיד כתובתה מדין עוברת על דת יהודית, ראה שו"ע אה"ע קטו.

בעניין כפל הטבות, הצדדים הגיעו להסכמות בביהמ"ש בנובמבר 2017 בכלל ענייני הרכוש. הם לא עשו איזון של הזכויות, אלא כל צד נשאר עם זכויותיו. נמצא שהאישה לא קיבלה הטבה כלשהי מהאיש, וגם אם הייתה מקבלת לא היה זה מכח החוק אלא מכח הסכמתם המשותפת, אדרבה, הצדדים ויתרו בהסכם במפורש על איזון הרכוש כאמור בחוק. אין פה חיסרון של כפל הטבות שדיברו עליו הפוסקים. לפיכך אין לקזז דבר מהכתובה של האישה.

לפיכך לא הפסידה האישה את כתובתה, והיא זכאית למלוא כתובתה בסך של 555,000 ₪.

דעת המיעוט שלאור מכלול טענות הצדדים והנתונים הקיימים ולאור גובה הכתובה יש לחייב את הבעל בסך של 180,000 ₪ בלבד.

נפסק כדעת הרוב.

אפשר לפרסם לאחר השמטת פרטים מזהים.

ניתן ביום א' בשבט התש"פ (27/01/2020).

הרב יצחק זר – אב"ד                       הרב גדעון שריון                            הרב דוד בירדוגו