מציאות החיים המורכבת הניצבת מול כל יהודי שומר תורה ומצוות שנאלץ לעיתים לתזז בין עולם ההלכה לעולם המעשה, בין הרצוי למצוי, מולידה אין ספור בעיות, אחת מהן היא סוגיית התאריך העברי והתאריך הלועזי באופן שיש נפקות ביניהם, מה מהן קובע, האם התאריך העברי או התאריך הלועזי.
כידוע, יש פער של 11 יום בין השנה הלועזית לבין השנה העברית, בעוד השנה העברית מונה 354 יום השנה הלועזית מונה 365 יום. מעשה היה בזוג צעיר ששכר מיד לאחר חתונתו יחידת דיור לשנה, בתום שנת השכירות הראשונה סוכם בעל פה להמשיך את השכירות לשנה נוספת וכך היה בתום שנת השכירות השניה. כעבור כמעט שלוש שנים מלאות, אמר להם המשכיר כי ע"פ חשבונותיו חסרים לו דמי חודש שלם של שכירות, שהרי היה עליהם להביא לו את דמי השכירות בכל ראש חודש עברי, אכן בהתחלה הוא קיבל את הכסף בסביבות כל ראש חודש, חודש לאחר מכן התשלום נתאחר קצת, כעת לאחר 3 שנים שם לב שחסר לו כחודש שלם של שכירות.
מאידך טענו בני הזוג, כי למיטב זכרונם סוכם שהתשלום הוא על פי החודש הלועזי, ובהתאם לכך שילמו במשך כל השנים ומעולם לא איחרו בתשלום.
שאלה מעניינת זו הונחה לפתחו של אחד מדייני בית הדין.
שאלה זו גם עלתה ביתר שאת אצל ידיד המתמחה בעימוד מקצועי, לדבריו, הוא עבד כשכיר במכון ספרים וסוכם עמו שכר שנתי, כשבדיעבד עלה הנושא האם הקובע הוא התאריך הלועזי או העברי.
את שאלה מעניינת זו מצינו גם לעניין שנה מעוברת, באופן שהצדדים לא סיכמו מפורשות על תאריך סיום החוזה אלא שהדירה מושכרת לשנה, אם החודש המעובר בכלל השנה או לא. ויעויין בערוך השולחן (סי' שיב סכ"ו) שכתב, שאם סוכם מפורשות שהשכירות היא על פי השנה הלועזית בודאי שהחודש המעובר אינו בכלל זה.
לכאורה היה נראה לדייק מדבריו שרק אם סוכם במפורש מחשבים על פי השנה הלועזית, אולם כל השכרה סתם היינו על פי השנה העברית. על פי זה, גם לולי דברי הערוך השולחן, אם יש ספק בכוונת הצדדים יש לומר שקרקע בחזקת משכיר עומדת ובהגיע ימים אלו שיש בהם ספק אם שילם עליהם או לא השוכר נחשב 'מוציא' ועליו לשלם, ובפרט לפי דברי הערוך השולחן.
אמנם כבר הורו בזה מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל והגר"נ קרליץ שליט"א, שכיום במציאות החיים הנוכחית שרוב חישובי הכספים, משכורות, בנקים וכו' מתנהלים על פי התאריך הלועזי בכוונת רוב האנשים לקבוע את חוזה השכירות על פי התאריך הלועזי ולא על פי התאריך העברי.
אמנם לעניין אי אלו אנשים מבני היישוב הישן שנוהגים להקפיד שלא להשתמש בתאריך הלועזי כלל, יש לומר שמסתבר שכוונתם הייתה להעמיד את החוזה על פי התאריך העברי, כפי שנוהגים בכל אורחות חייהם.
על פי זה יש לומר למעשה, שאם לא נכתב במפורש בחוזה לחשב על פי התאריך העברי, יקשה על המשכיר להוציא כסף מהשוכר כפי התאריך העברי. כל שכן בנידון דידן שהדבר נמשך כבר שלוש שנים שבודאי על המשכיר היה לתת את ליבו לכך, וכיון שלא עשה זאת, אינו יכול להוציא כסף מהשוכר.
