דין ודברים בין בני משפחה אודות ירושות וצוואות, הוא דבר נפוץ וכאוב מאוד, לא מעט משפחות מוצאות את עצמם נקרעות לגזרים לאחר מות הוריהם, כמו כן לא מעט בעלי מקצוע מתפרנסים מהעניין.
הנה כידוע על פי דין תורה בת אינה יורשת, אך מחזה נפוץ במקומותינו שגם בתוך משפחה של חרדים היראים לדבר ה' בנות המשפחה מבקשות ליטול חלק בירושה למרות שמעיקר הדין היא אינה מגיעה להם, ובפרט שלא אחת בנות המשפחה נושאות בנטל משמעותי מאוד בטיפול בהורים לעת זקנתם.
רבים מצאו לכך פתרון על ידי כתיבת צוואה המורישה את נכסיהם אף לבנותיהם, אך אליה וקוץ בה, לכאורה על ידי כך הם משנים מרצון התורה, שהרי התורה קבעה שסדר הירושה הוא שבנות אינם יורשות במקום שיש בנים, ונפסק בשו"ע (חו"מ סי' רפב) שהמשנה מסדר הירושה שקבעה התורה אין רוח חכמים נוחה הימנו.
אכן עינינו רואות כי לא מעט אנשים מורים בצוואתם לחלק את נכסיהם שלא כדין תורה, ויש להבין זאת.
התשב"ץ (סי' קמז) והמהרש"ל (סי' מט) ביארו, שלא נאמר איסור לשנות מסדר הירושה שקבעה התורה אלא בשעה שהוא מוריש את כל רכושו כרצונו, אולם אם משייר את חלק מרכושו על מנת שיחול עליו דין תורה לא נאמר בזה כל איסור.
אך כתב בזה האגרות משה (חו"מ ח"ב סי' מט), שיש לו לשייר חלק נכבד מנכסיו, כגון חמישית מכל נכסיו.
החתם סופר (חו"מ סי' קנא) ביאר, שאילו היה מקנה את נכסיו לבתו ב'מתנת שכיב מרע' או ב'מתנה לאחר מיתה' שמשמעותם נתינה לאחר המיתה, אכן היה כאן שינוי מרצון התורה, שכן מעמיד 'ירושה' שונה מירושת התורה, אך כתיבת צוואה משמעותה נתינת הנכסים כמתנה מחיים שחלה עוד בחיי המוריש ואין זה העמדת ירושה כתחליף לירושת התורה.
על פי זה, אין הבדל בין אדם הנותן מתנה כלשהי לחברו, לבין צוואה המחלקת את נכסיו בעודו בחיים שלא סדר שקבעה התורה.
אכן במחנה יהודה (חו"מ סי' רפב) פקפק על סברא זו להתיר, שהרי ברי לכל כי עניין צוואה זו אינו לתת מתנה רגילה אלא לשנות מסדר ירושת התורה.
אכן, כידוע לכל, רבים וטובים כותבים בחייהם צוואה המסדירה את ענייני הירושה בכדי למנוע עימותים בתוך משפחתם לאחר מיתתם, אך חובה לכתוב אותה בהתאם לכללי ההלכה על מנת שלא לעורר שאלות והתדיינויות בהקשר לכוונת המוריש.
