תביעת כתובה – המדריך המלא! כל מה שכדאי לדעת

מהי כתובה?

הכתובה היא שטר שהבעל כותב לאישה קודם הנישואין חתום על ידו ועל ידי שני עדים שנועד להבטיח את חובות האיש לאישה, הן כאלו השייכים לתקופת הנישואין והן כאלו השייכים לאחר פקיעת הנישואין על ידי גירושין או על ידי מיתתו.

בניגוד לדעה הרווחת אצל חלקים בציבור הכללי, שטר הכתובה הוא מסמך משפטי מחייב לכל דבר ועניין על פי הכללים שנקבעו בחובה זו.

חכמינו ז"ל תקנו את חוב תשלום הכתובה לאישה בעת הגירושין[1] כדי שלא יהא קל בעיני הבעל לגרש את אשתו אלא הוא יהרהר היטב היטב קודם לכן[2].

עוד הוסיפו חכמים ותקנו שהאישה יכולה לגבות את תשלום הכתובה מעיזבון בעלה לאחר מותו, בכדי שתוכל בנקל לפתוח חיים חדשים עם בעל אחר[3].

לאחר מכן, הוסיפו והנהיגו חכמינו ז"ל להשתמש בתשלום הכתובה כהגנה מפני התנהגות רעה של הבעל או בכדי שהאישה לא תיאלץ לחיות עם בעל שאי אפשר לחיות עמו, היינו שבמקרים ידועים תוכל האישה לכפות את הבעל לגרשה ועדיין לקבל את דמי כתובתה ולפתוח חיים חדשים. כגון, אם נתגלה שהבעל עקר או שיש בו מומי גוף שונים, או שהוא מכה אותה וכו'[4].

תוכן הכתובה:

עיקר שטר הכתובה נועד להבטיח לאישה תשלום סך מאתיים זוזים^[5] למקרה של פקיעת הנישואין והוא נקרא 'עיקר הכתובה'.

מלבד זאת נהגו כיום להוסיף ולהתחייב לאישה סכום נוסף – 'תוספת כתובה', שעל ידי כך מראה הבעל כי הוא מוקיר את האישה, בעדות אשכנז נהגו לכתוב סכום אחיד[6] בכדי שלא לבייש את העניים[7] – סך  '200 זקוקים כסף'[8], ובעדות ספרד נהגו שכל אחד מוסיף כפי יכולותיו על פי המטבע הנהוג באותה התקופה[9], וכעין זה מופיע גם בכתובות הנפוצות בציבור הכללי גם לעדות אשכנז[10].

אגב דברים אלו, הוסיפו וכתבו בשטר הכתובה חיובים נוספים שהבעל חייב לאשתו בתקופת הנישואין, כגון לזון ולפרנס ולכבד אותה בעודם נשואים, ולא לזונה בלבד אלא לדאוג לכל קיומה החומרי כגון: כסות, מדור, עונה, ריפוי ופדיונה, והוא נקרא 'תנאי כתובה'.

כמה מחייבים כיום בתי הדין?

אם נכתב בכתובה סכום מדוייק במטבע בן ימינו כפי הנהוג בעדות ספרד או בעדות אשכנז בציבור הכללי, אזי שיעורה הוא כפי הסכום הנקוב בה, אולם באופן שנכתב בה: '200 זקוקין כסף' הדבר נתון להכרעת בית הדין, מבלי להלאות בסוגיא המשפטית הרחבה בעניין זה נציין בקצרה, כי רבו הדעות מהו שיעור זה[11]  ולאור זאת נהגו לחייב כדעה המקילה יותר על פי הכלל ההלכתי של 'יד בעל השטר על התחתונה', אך יש בזה מנהגים שונים בין בתי הדין, וההכרעה בעניין זה תלויה גם בהרכב הדיינים שהמקרה מובא לפניו וגם ואולי בעיקר בטענות שיעלה הטו"ר בפני ביה"ד בעניין זה.

במה תלוי חיוב הכתובה?

מרגע הנישואין הבעל מחוייב ועומד בכתובה למקרה של פירוק הנישואין, אלא אם כן לאור נסיבות העניין האישה איבדה את זכאותה לכך. הכלל הקובע לעניין זה הוא: 'ממי יצאו הגירושין'[12], כלומר, אילו הבעל במעשיו גרם לגירושין הוא מתחייב בכתובה למרות שמעשית האישה פתחה בהליך הגירושין, אך אילו האישה במעשיה גרמה לגירושין הרי שאבדה את זכאותה לכתובה למרות שמעשית הבעל הוא זה שפתח בהליך הגירושין[13].

עילות נוספות לפטור מכתובה:

קיימות עילות נוספות לפטור מחיוב כתובה כגון אלו, אך יש לתת את הדעת לאור האמור להלן שרבים כלל אינם מעשיים וכדלהלן:

• אישה מורדת – באופן שהאישה מונעת מבעלה חיי אישות לגמרי[14] היא מוגדרת כ'אישה מורדת' ואבדה את זכאותה לכתובה, וראה את הרחבת העניין בהערה[15].
• עוברת על דת משה – אישה שמכשילה את בעלה באיסורים, כגון שמאכילה אותו ללא ידיעתו באוכל טריפה או קיימה איתו יחסי אישות בעודה נידה ללא ידיעתו[16], הרי היא מוגדרת כ'עוברת על דת משה' ומפסידה את זכאותה לכתובה[17].
• עוברת על דת יהודית – אישה המתנהגת בחוסר צניעות, כגון שמתלבשת בצורה שאינה צנועה ומסתובבת ברשות הרבים ללא כיסוי ראש[18],  אמנם היינו באופן שהתרו בה קודם לכן בפני עדים[19] שהיא עלולה להפסיד כתובתה[20], לולי זאת אינה מאבדת את זכאותה. וראה עוד בהערה אם פטור זה קיים גם בזמנינו כאשר הציבור הכללי תופס בטעות את הלכה זו כאינה מחייבת[21].
• מגזמת עליו להורגו – אישה שמעלילה על בעלה בפני ערכאות עכו"ם דברים העלולים להזיקו[22], ובזמנינו כגון אישה המגישה על בעלה תלונת שווא במשטרה. אמנם חשוב לדעת, היינו דווקא שהתרו בה קודם לכן שתפסיד כתובתה[23], כמו"כ היינו דווקא באופן שברור שפנתה למשטרה בזדון להרע לו ואי אפשר לפרש את מעשיה כצעד הגנתי לאחר שחששה לשלומה[24].
• מקללת בעלה – אשה שמקללת[25] את בעלה או את אביו אינה זכאית לקבל כתובה ובתנאי שהתרו בה קודם לכן בפני עדים[26]. לעניין זה בזמנינו ראה הערה[27].
• אישה בוגדת – אשה שבגדה בבעלה וקיימה יחסי אישות עם אחר, או אפילו אם רק ידוע שעשתה מעשים פרוצים המראים שקיימה יחסי אישות אחר[28].
• שני הצדדים אינם רוצים אחד בשני – כששני הצדדים אינם מעוניינים בשלו"ב ורוצים להתגרש, שניהם נחשבים מורדים האחד בשני והאישה אינה זכאית לתוספת כתובה אלא רק ל'עיקר הכתובה'[29]. אך נושא זה הינו מסובך ומורכב ומאוד תלוי בטיב הטענות שיעלו בפני ביה"ד וכפי שכבר כתבו ביה"ד (תיק 1052580/5): "השאלה מה הן הנסיבות לחיוב הבעל בכתובה ובתוספת כתובה עולה תדיר על שלחן בתי הדין, ההגדרה היא מורכבת ורבתה המבוכה בנסיבות בהן שני הצדדים מסכימים להתגרש".
• אישה שמתנהלת בניגוד לסיכום בין הצדדים קודם הנישואין – כגון שהצדדים סיכמו במפורש על מקום מגורים מסויים או שבבית יונהג אורח חיים מסויים, והאישה מפירה את המוסכם[30]. וראה בזה עוד מאמרנו: 'שינוי אורח החיים הדתי בבית משפיע על חיוב הכתובה?'.

על מי מוטלת חובת ההוכחה לעניין עילות הפטור או חיוב הכתובה?

כאמור לעיל הכלל הקובע לעניין חיוב או פטור הכתובה הוא 'ממי יצאו הגירושין'. מעתה, כל מי מהצדדים הנוקט בפעולה המוגדרת כ'פתיחה בהליך גירושין', כגון: הגשת תביעת גירושין, עזיבת הבית או אפילו עזיבת 'חדר השינה' לכאורה הוא פוגע בזכויותיו לענין הכתובה וחובת ההוכחה לעניין זה מוטלת עליו. כלומר, בעל שגרם לגירושין מתחייב מיידית בכתובה אלא אם מצליח להוכיח שהוא פטור. אישה שגרמה לגירושין, אינה זכאית לתשלום כתובה אלא אם מוכיחה שזכאותה לא נפגעה.

מעתה תפקידו של בית הדין לבדוק היטב 'בשל מי הסער הזה' ומי הוא הגורם לגירושין, נידון זה יתברר אך ורק בהצגת העובדות הרלוונטיות לעניין בפני בית הדין בצורה המקצועית ביותר. לכן חובה קודם לכל פתיחה בהליך הגירושין להתייעץ עם טוען רבני בקי ומנוסה על מנת להימנע מגרימת נזקים.

האם סכום הכתובה מוצמד?

עד שנת 1984 הכתובות נכתבו בלירות ושקלים ישנים, כיום אין כל ערך לסכומים אלו וגם אם נכתב בכתובה סכום של מאות אלפי לירות שוויה הוא שקלים בודדים. כמו"כ, גם ללא החלפת המטבע ייתכן פיחות משמעותי בערך המטבע ברבות השנים וכאשר הצדדים מתגרשים שנים רבות לאחר הנישואין יש לכך משמעות רבה[31]. בסוגיא זו התחבטו דייני בית הדין בהרכבים שונים ומצינו בזה כמה שיטות: דעת הגרי"ש אלישיב[32] והגר"ע יוסף[33] שיש להצמיד את סכום הכתובה אך לא פירטו בייחס לטיב ההצמדה[34]. ישנם הרכבים בבתי הדין[35] שמצמידים את הסכום לדולר. מאידך יש כאלו שמצמידים את הכתובה למדד המחירים לצרכן[36], אמנם יש שמבתי הדין שסברו שאין להצמיד כלל[37], ומנהג בתי הדין לקבוע בעניין זה פשרה[38].

כתובה מוגזמת:

נפוץ מאוד בעיקר בציבור הכללי שהבעל כותב סכום גבוה מאוד בכתובה, ופעמים רבות הדבר נועד להרשים את משפחת הכלה במעמד החופה ולהראות את גודל חיבתו אליה, ובפרט לאחר שהוא סבור שמסמך זה אינו מחייבו משפטית, אך בעת גירושין קם הבעל וצועק שלו ידע שאכן זה מסמך מחייב היה מתחייב על סכום התואם את יכולותיו בלבד[39]. אכן מצינו כמה שיטות בין הדיינים לעניין חיוב כתובה זו. דעת הרב דייכובסקי הידועה (תיק 1213655) שכל כתובה מעבר לסכום 120.000 ₪ נחשבת לכתובה מוגזמת ולא ניתן לחייבו מעבר לסכום זה. שיטת הגר"ח שאנן (תיק 842107/1) שהבעל חייב לשלם גם כתובה בסכום גדול כל עוד מדובר בסכום שיש בידיו לצבור במהלך כל ימי חייו[40].

יש 'כפל מבצעים'?

מונח מפורסם לעניין חיוב הכתובה הוא ש'אין כפל מבצעים', כוונת הדברים להוראות החוק האזרחי שיש לאישה זכות לאיזון משאבים בכספי הבעל בניגוד למשפט העברי, לכן רוב בתי הדין פוסקים^[41]  לקזז מסכום הכתובה את הסכום שקיבלה מחמת החוק האזרחי. לעומתם קיימת דעת מיעוט  של הדיינים הרב ציון אלגרבלי (ביה"ד הגדול תיק מספר: 835665/1) והרב אליהו היישריק (תיק  838835/8), שאינן שוללות 'כפל מבצעים' ומחייבים בעל בתשלום הכתובה בנוסף לחיוביו על פי החוק האזרחי^[42].

'הסכם ממון' כנגד חיובי כתובה:

כיום מצוי מאוד לעשות 'הסכם ממון' קודם הנישואין או אפילו במהלך הנישואין, ולפעמים גם בעניינים העומדים בסתירה לחיובים המופיעים בכתובה, לכן חשוב לדעת שאין לכתוב ב'הסכם ממון' סעיפים העוסקים בנושאים הללו[43]: א. אי חובת קיום יחסי אישות בין הצדדים[44]. ב. אי חובת תשלום 'עיקר הכתובה' שהבעל חייב לאשתו[45]. ג. חיוב להתגרש בזמן ידוע[46]. ד. שלילת שיעבוד קרקעות בין הצדדים[47]. אין כל מניעה ע"פ המשפט העברי לעשות 'הסכם ממון' בין הצדדים ובתנאי שייעשה בצורה נכונה ועל ידי אדם מקצועי ומנוסה בעריכת הסכמים מעין אלו.

בידי מי מוחזקת הכתובה?

הכתובה נמסרת לאישה במהלך החופה ומוחזקת בידיה כל תקופת הנישואין ועליה להטמינם בין חפציה למשמורת.  ישנם עדות מבני ספרד[48] שנהגו שלאחר שהאישה מקבלת את הכתובה מידי הבעל במעמד החופה היא מפקידה את הכתובה בידי אמה או אחד מקרוביה למשמורת[49]. כמו כן האישה יכולה להפקיד את הכתובה בכספת השייכת לשני בני הזוג אך אין זה ראוי שמפתח הכספת יהיה רק בידי הבעל[50]. כמו כן, כשבני הזוג נוסעים לחו"ל הם אינם צריכים ליטול את הכתובה עימם[51].

מה קורה אם הכתובה נאבדה?

אסור לבעל להתייחד עם האישה בלא כתובה, ולכן במקרה שהכתובה נאבדה[52] עליהם להכין מיידית כתובה חדשה והיא נקראת 'כתובה דאירכסא' [- כתובה שנסתרה]. אמנם בינתיים יכול הבעל למסור בידי האישה את אחד מחפציו האישיים כגון שעון יקר וכו' השווה בערכו לפחות ל'עיקר הכתובה' על מנת שבמקרה הצורך תוכל לגבות את עיקר כתובתה מחפץ זה[53].

נהגו לכתוב עותק נוסף לכתובה ולהפקידה בידי הגוף רושם הנישואין על מנת שיוכלו להעתיק ממנה במקרה שנאבדה הכתובה[54]. ולכן באופן שהכתובה נאבדה ויש נידון אודות הסכום הנקוב בה צריכים לבקש את העתק הכתובה ולפעול על פיה.

הסמכות המשפטית לדון בנושא הכתובה?

ענייני כתובה נגזרים מדיני הנישואין והגירושין, אי לכך לבית הדין הרבני ישנה סמכות בלעדית לדון בנושא הכתובה. עמד על כך גם בית המשפט העליון  וקבע מפורשות כי הסמכות שמורה לבית הדין הרבני (בג"ץ 9858/07 פלוני נ' ביה"ד הרבני הגדול): "הפסיקה נתנה פירוש רחב למונח 'ענייני נישואין' המופיע בסימן 51(1) לדבר המלך במועצתו בסעיף 1 לחוק שיפוט בתי הדין הרבניים, ככולל את מכלול הזכויות והחובות הנובעות ממעמד הנישואין, לרבות הזכויות והחובות הממוניות כלומר, כל תביעה כספית הנובעת ממעמד הנישואין, לרבות תביעת הכתובה, נכללת בגדרי הביטוי "ענייני נישואין". על כן, עניין תביעת הכתובה הנו באופן מהותי בסמכותו של בית הדין הרבני".

חיוב כתובה לאחר מיתת הבעל:

כאמור, האישה זכאית לקבל את כתובתה גם אם הנישואין פקעו מחמת מות הבעל, והדבר מעוגן בסעיף 104 לחוק הירושה. אמנם האישה אינה זכאית לתבוע מבעלה את תשלום הכתובה בעודו בחיים גם היא חוששת שלאחר מותו היורשים לא ישלמו לה את סך הכתובה.

סיכומו של דבר:

חיוב או פטור כתובה הם מהדברים המורכבים יותר וכמעט תמיד נמצאים בתחום 'השטח האפור', כך שדי בפרט קטן על מנת להפוך את הקערה על פיה, חובת ההיוועצות עם טוען רבני מוסמך עוד קודם לפתיחה בהליך הגירושין היא קריטית לכל הליך הגירושין ככלל ולעניין חיוב הכתובה בפרט, ועל כגון זה כבר נאמרה האימרה הידועה: 'החכם המכלכל את צעדיו מלכתחילה הוא זה שבסוף מרוויח'.

---

[1] נחלקו תנאים בגמרא (כתובות קי:) אם תשלום הכתובה הוא מהתורה או מדרבנן, רוב הראשונים נקטו שחיובו מדרבנן וכן פסקו הרמב"ם (אישות פ"י ה"ז) והרי"ף (סוף מס' כתובות) שחיובו מדרבנן. אמנם שיטת ר"ת (כתובות י. ד"ה אמר), שחיוב עיקר הכתובה מדאורייתא.

[2]  גמ' (כתובות לט:).

[3] תוספות (כתובות לט: ד"ה טעמא).

[4] כמפורט בשו"ע (אעה"ז סי' קנד).

[5][5] היינו שיעור מחיה לאדם עני במשך שנה אחת (עיין תפא"י פאה פ"ח מ"ח). לעניין שיעור זה נחלקו השו"ע והרמ"א (אעה"ז סי' סו ס"ו), אם היינו משקל 120 או 960 גר' כסף [ראה בספר משפט הכתובה ח"ג פ"כ את חישוב זה ואת חישוב השווי בזמנינו]. אמנם בפועל אין כל משמעות לחיוב זה, שכן ראה להלן שבנוסף מתחייב הבעל  סכום נוסף כנגד נדונייתה שהכניסה לו, ונחלקו הפוסקים אם סך זה כולל את סך מאתיים זוז עבור כתובתה או לא (עיין נחלת שבעה סי' יב אות מט סק"ב) ולהלכה נהגו לפסוק כשיטה המקילה שסך זה כולל את עיקר הכתובה (ראה פד"ר תיק 1089594/8).

[6] עיין רמ"א (אעה"ז סי' סו סי"א) ובח"מ (שם סקמ"ח) שכותבים כתוספת הכתובה סכום אחיד.

[7] מן הראוי להוסיף ולציין לפי הנהוג בעדות אשכנז, בשטר הכתובה מתחייב הבעל גם להשיב לאשה את הנדוניה שהביאה בפירוק הנישואין ואת תוספת הנדוניה שמוסיף להתחייב לה, אך כיום נהוג לא לדייק את סכומים אלו על מנת שלא לבייש את הכלות העניות, ולכן כותבים שהכניסה לו כדמי נדוניה סך: '100 זקוקין כסף' והוא הוסיף לה עוד '100 זקוקין כסף' סך הכל: '200 זקוקין כסף', נמצא איפוא שסך זה כולל גם את הנדוניה ותוספתה וגם תוספת הכתובה. אמנם לעדות ספרד הוא מוסיף לה על עיקר הכתובה כפי רצונו.

[8] כפי שהנהיג בספר נחלת שבעה (סי' י"ב וסי' ט"ז).

[9] וכן משמע בשו"ע (אעה"ז סי' סו ס"ז) שתוספת הכתובה אינה מוגבלת.

[10] כפי שנתקן על ידי הרבנות הראשית, היינו להוסיף עוד מאה זקוקין כסף כתוספת, ולאחר מכן כל אחד מוסיף כפי יכולותיו. וראה במשפט הכתובה (ח"ג פרק כד) שכך גם נהגו לכתוב בעדה החרדית בירושלים לפני כ – 100  שנה.

[11] שיטת הגר"ח נאה (שיעורי תורה סעיף מד וקונטרס השיעורים סעיף לג) שהיינו 2.748 ק"ג כסף, שיטת הגר"מ פינשטיין (אגרו"מ אבהע"ז סי' צא)  שהיינו 42 ק"ג כסף ושיטת החזו"א (אבהע"ז כתובות סי' ס"ו סקכ"א) שהיינו 57.6 ק"ג כסף, ויש שהליצו שלכן נקרא הדבר 'מאתיים זקוקין' כסף שכן הם זקוקים לפרשנות רבה. ומטעם זה מובא בשם מרן הגרי"ש אלישיב (פד"ר תיק 1089594/8) שהוא ובית דינו מעולם לא הכריעו בעניין אלא הביאו את הצדדים להסכמה.

[12] ראה טור (אעה"ז סי' קיח): 'מי שהיא תובעת לבעלה לגרשה ויצאו הגירושין ממנה, אין לה מן הדין לגבות זולתו מה שהיא טוענת ויתברר מסכום נדוניתה ולא נחוש למה שימצא כתוב ממנה בכתובה', ועיין בספר חק ומשפט (להג"ר חיים טולדיאנו, סי' קפה) שדי שהאישה תגרום במעשיה להגשת תביעת גירושין על ידי הבעל על מנת להפסיד את כתובתה ולהיפך, וכן מבואר בדברי החזו"א (אהע"ז סי' סט סקכ"ב).

[13] אמנם ראה עוד בפד"ר (תיק 1215028/1) מביה"ד הגדול שקבע שהיינו שהאישה גרמה במעשיה לגירושין מלבד סירוב לקיים חיי אישות עם הבעל, שלזה תקנו חז"ל דין התראה ועשיית סדר מורדת כמובא להלן, ולולי זה לא אבדה זכאותה לכתובה.

[14] לעניין אישה המונעת מבעלה קצת חיי אישות, עיין בשו"ת מהרי"ט (ח"א סי' ה) שכל עוד שמקיימת איתו יחסי אישות ע"פ עונת הטיילים אינה בכלל מורדת, אך עיין בפד"ר (תיק 1215028/1) שדן בזה.

[15] שו"ע (אהע"ז סי' עז ס"ב) אמנם יש שני סוגי נשים מורדות, ויש חילוקי דינים ביניהם:

א. אישה האומרת שאינה רוצה לקיים יחסי אישות עם בעלה משום שמאסה בו, מפסידה כתובתה גם ללא שעשו בה סדר הכרזה במשך י"ב חודש, אך מצינו מחלוקת אם עכ"פ צריכים להתרות שתפסיד את כתובתה, דעת הרמ"ע מפאנו (שו"ת סי' נה) שגם ללא התראה הפסידה כתובתה, וכן נקט ביביע אומר (ח"ה סי' י"ג וח"ג סי' ט). מאידך דעת הגר"א גולדשמידט והגר"א שפירא (פד"ר כרך ו' עמ' 325, הובא בפד"ר תיק ‏593073/10) שללא התראה אחת לכה"פ לא הפסידה כתובתה.

אמנם מצינו שנחלקו בבית הדין (פד"ר כרך ו' עמ' 33) אם פסק דין הקובע שהאישה מורדת לעניין מזונות נחשב כהתראה לעניין כתובה, דעת הגר"ב זולטי שדי בכך לפטור את הבעל מכתובה, ודעת הגר"א גולדשמידט שאין זה מועיל לעניין כתובה. אכן ראה בפד"ר (תיק ‏593073/10) שמכל מקום אם ניתן פס"ד על מרידה לעניין כתובה הוא נחשב כהתראה לדעת כולם.

ב. אישה המונעת יחסי אישות מבעלה על מנת לצערו ולא משום שמאסה בו, מכריזין עליה בציבור ומתרים בה כדי שתשוב למוטב במשך י"ב חודש, אם לא שבה מפסידה כתובתה. אמנם ראה בשו"ת יביע אומר (ח"ג אבהע"ז סי' טו) שבזמנינו לא נהגו לעשות סדר דין מורדת [מלבד התראה אחת כמורדת משום מאיס עליו לדעות הסוברות כן לעיל]. אולם בפד"ר מביה"ד הגדול (תיק 1215028/1). נפסק לחייב בעל בכתובה למרות מרידת האישה משום שלא עשו בה סדר מורדת.

כמו"כ ראה בפד"ר (כרך ח' עמ'321) מהגרי"ש אלישיב, שבאופן שידוע שאין סיכוי לשלו"ב אין צורך להתרות בה ומפסידה כתובתה, משום שכל עניין ההתראה הוא להחזירה למוטב. וכן הוא בפד"ר (כרך יד עמוד 26). וכן מצינו בדברי התשב"ץ (ח"ג סי' פו).

[16] בשו"ת שבות יעקב (ח"ג סי' קכז) נקט ע"פ הדעות להלן שדי בהתראה על חומרת המעשה, שבמקיימת יחסי אישות בעודה נידה אינה צריכה התראה שכן כבר לימדו אותה קודם לכן על חומרת המעשה.

[17] שו"ע (אהע"ז (סי' קטו ס"א). וראה ב"ש וח"מ (שם סק"א) שדווקא שהאכילה אותו ולא כשהיא אכלה בעצמה. והנה בשו"ע לא הוזכר חובת התראה בעוברת על דת משה, וכן נקטו הב"ש (סקי"ז) ובספר גינת ורדים (אהע"ז כלל ד' יא), אמנם הריא"ז (כתובות פ"ז ה"ב) נקט שחייב להתרות בה.  וכן משמע מהרמב"ם (אישות פכ"ד הי"ד).

[18] לאור פריצותה חוששים שמא תזנה תחתיו (ב"ש שם סק"א). וכפי שהגדירו זאת בפד"ר (ח"א עמ' 338): "עיקר הטעם של עוברת על דעת הוא לא משום מעשה העבירה אלא משום דבמעשיה היא גורמת להפרעה וקלקול בחיי המשפחה התקינים בינה לבין בעלה"

[19] שו"ע (אעה"ז סי' קט"ו ס"ד), מבלי להיכנס לפרטי העניין נציין בקצרה שרבו השיטות בהלכה על איזו פריצות נאמר שהיא נקראת 'עוברת על דת יהודית'.

[20] נחלקו הפוסקים אם מספיק התראה כללית שעוברת עבירה או שצריכים להתרות שמפסידה כתובתה, דעת הח"מ (אהע"ז סי' קטו סקט"ז) שצריכים להתרות שמפסידה כתובתה בדווקא, אולם דעת הב"ש (סקי"ז) שדי בהתראה כללית שעוברת עבירה. וראה עוד בט"ז (שם סק"ח) ובב"ש (שם סקי"ז) שאין צריך להתרות בה בשעת מעשה כל פעם, אלא די בהתראה אחת קודם לכן.

[21] עיין אגרו"מ (אבהע"ז ח"א סי' קיד,ח"ד' סי' לב), תשובת דובב מישרים (ח"א סי' קכד), יביע אומר (ח"ג אבהע"ז סי' כא) ובשו"ת ישכיל עבדי (ח"ו אהע"ז סי' נד). וראה עוד פד"ר (תיק 895536/1) ותיק (990424/2). בעניין זה.

[22] שו"ע (אהע"ז סי' קטו ס"ד) והוא בכלל עוברת על דת יהודית.

[23] עיין בשו"ת נודע ביהודה (אהע"ז תניינא סי' פט).

[24] פד"ר ביה"ד הגדול (תיק 1073784/1), וראה עוד בפדרי"ם (ח"א עמ' 36)  שהיינו דווקא שעשתה זאת בלא סיבה, אולם אילו עשתה זאת מתוך קטטה אינה מפסדת משום ש'אין אדם ניתפס על צערו'.

[25] אם קללה היינו דווקא בשם עיין פת"ש (שם סק"י) שנשאר בצ"ע, אולם עיין בשיטמ"ק (כתובות עב:) שאפילו בלא שם. כמו כן, קללה אינה דווקא קללה האסורה על פי דין אלא גם כינוי גנאי, וכן פסקו ביה"ד בפ"ת (תיק 1370-64-2) וכן פסק הרב לביא – ביה"ד בצפת (תיק 861936/5).

[26] שו"ע (אעה"ז סי' קטו ס"ד) והוא בכלל עוברת על דת יהודית.

[27] ראה בשו"ת דברי מלכיאל (ח"ג סי' קמה) לעניין המקללת בזמנינו שאינה מפסדת כתובתה משום שסבורה שהוא חוכא וטלולא. אך מאידך בפד"ר (תיק 861936/5) פסקו שהיינו כשההתראה לא נעשתה בפני בי"ד, אולם אילו ההתראה נעשתה בפני בי"ד שמבינה את משמעות ההתראה מפסידה, ולכן פסקו לעניין אישה שהותרתה בבי"ד ולאחר מכן כינתה את בעלה בפני תלמידיו: 'מפלצת' שהפסידה כתובתה.

[28] שו"ע (אעה"ז סי' קטו ס"ה). וגדר הדברים כמו שכתב החזו"א (אבעה"ז (סי' יז ז), שנראה לדייני בית הדין ע"פ מעשיה שבודאי קיימו יחסי אישות למרות שאין עדות ברורה על כך.

[29] עיין רמב"ם (אישות פכ"ד ה"ג), ובכס"מ ביאר משום שזכאות האישה מותנית בכך שהיא רוצה לשבת עמו, כי על דעת שתצא ממנו לא התחייב מלכתחילה. וכן ידועה שיטתו של רבינו ירוחם  (בספר מישרים נתיב כג ח"ח), וראה בזה עוד באורך פד"ר (תיק 1052580/5).

[30] עיין אוצר הפוסקים (סי' עה סק"ז) שהביאו מתשובות הגאונים: "אם התנו ביניהם בעת השידוכין הכל לפי התנאי, והיוצא מן התנאי ידו על התחתונה". וכן הביאו מתשובות הגאונים גאוני מזרח ומערב (סי' צא) שאם סיכמו קודם לנישואין שהבעל רשאי לדרוש לעבור לגור במקום אחר "אין לה חפץ לשבת עם בעלה שוברת כתובתה ויוצאה". וכן עולה מדברי הרמב"ם (אישות פי"ג הי"ז) ומדברי תשובות הרא"ש (כלל ל"ג ס"ב). וראה עוד פסק דין (תיק 750495/8) שנתקבל במשרדנו.

[31] אמנם ראה בפד"ר (תיק‏ 1224685/1) בדברי הדיין הרב הגר לדון באופן שגם לאחר הפיחות עדיין נשאר סכום גבוה בחוב הכתובה.

[32] אורות המשפט (ח"ג עמוד רצה). וראה בפד"ר (תיק 74802/19) משמו שאמר שיש להצמיד לפי ראות עיני ביה"ד ביחס לנסיבות המקרה כגון מי גרם לפירוק הנישואין.

[33] מפי חתנו הרב טולידנו בספר מעשה בי"ד (ח"א חו"מ סי' ו).

[34] ראה גם בס' פתחי חושן (לגרי"י בלויא, פ"ז הערה יב) שהביא בשם הגר"ח נאה, שמנהג ירושלים היה לתת את דמי הכתובה כפי המטבע היוצא באותה שעה, והיינו שיש להצמידו למדד. וסיים שעל בית הדין להצמיד את דמי הכתובה או למדד או לדולר – כראות עיניהם, אך לא יפטרו את האישה בסכום פעוט כפי הסכום הנקוב בשטר הכתובה.

[35] פד"ר (כרך יח עמוד 48) בהרכב הדיינים הגאונים הרבנים שלוש, הרצברג ואקסלרוד, וכן פד"ר (חי"ח עמ'48),וכן פד"ר (תיק 74802/19), וכן בשו"ת אגרות משה (או"ח ח"ה סי' מג) ושו"ת שבט הלוי (ח"ו סי' רלב).

[36] עיונים במשפט (אבהע"ז סי' כז).

[37] חבר ביה"ד הגדול הגר"ש שפירא (שורת הדין כרך יב), שכיון שיש ספק בדבר א"א להוציא מהבעל המוחזק בכסף. וכן הגר"נ גורטלר (שורת הדין ח"ד עמוד קז) משום שהיה על האישה להתנות זאת מלכתחילה וכיון שלא עשתה זאת, הפסידה.

[38] כך גם כתב בשו"ת מהרי"ט (אבהע"ז סי' ב): "יש מקומות שנוהגים לפרוע הכתובות והחובות הישנים בדרך ממוצע, וכן נוהגים ובאים בארץ ישראל מזמן הרבנים גדולי הדור שלפנים עד עתה".

[39] וראה בפד"ר (תיק 1066824/4) שלא נוקטים שא"א לחייבו אפילו מקצת כתובה כיון שיש כאן 'אסמכתא'.

[40] כך גם נקטו למעשה בית הדין בצפת בדעת רוב (תיק 871774/1) בהרכב הדיינים הרב אוריאל לביא הרב חיים בזק והרב יועזר אריאל ובבתי דין נוספים. אמנם ראה שם (תיק 842107/1) את דברי הגר"י כהן שחלק על הרב שאנן מכל וכל, שכן פוק חזי, מעשים שבכל יום שאנשים מתחייבים סכום גבוה בדמי הכתובה משום כבוד בלבד.

[41] עטרת דבורה (ח"א סי' מז) וכפי שנכתב ע"י ביה"ד הרבני בטבריה (תיק 4979-21-1): "ביה"ד לא יורה על ביצוע מעשי של תשלום דמי הכתובה אלא לאחר סיום ההליך המשפטי המתקיים בביהמ"ש בעניין הרכוש. ביה"ד יוכל לפסוק לאשה תשלום הכתובה לאחר שיהא  ברור שהאישה לא קבלה תשלום דומה בערכאה אחרת, ושאינו מחויב על פי ההלכה". וראה עוד בהרחבה בעניין זה (פד"ר תיק 74802/19).

[42] ייתכן שהעניין תלוי בשורש ההתייחסות לחוק האזרחי לעניין הממוני, שיטת הרב דייכובסקי (שו"ת מהרש"ם  ח"א סי' מה) שהם בכלל  'תנאי בממון'  המחייב כסף גם אם אינו לפי דין תורה ככל התנייה ממונית, אולם שיטת הרב אברהם שרמן ("'הלכת השיתוף' לאור משפטי התורה", תחומין יח) שאין להחשיב את החוק האזרחי כמנהג המדינה ואין זה כתנאי שבממון.

[43] משפט הכתובה (ח"ג פכ"ז).

[44] אין אפשרות להתנות על חיובי התורה בדברים שאינם ממוניים.

[45] למרות שאדם יכול להתנות על דבר שבממון, מכל מקום בלא סעיף המחייב את הבעל בעיקר הכתובה בטילה הכתובה ונמצא שוהה עם אשתו ללא כתובה וקבעו חז"ל שבעילתו בעילת זנות.

[46] נפוצים הסכמים המחייבים את אחד מהצדדים להתגרש או לכה"פ לעזוב את הבית תוך 180 יום מהודעת הצד השני על רצונו להתגרש, ובמידה ויסרב יוטל עליו קנס כספי גדול מאוד. סעיף זה נחשב לכפיית גירושין והגט נחשב 'גט מעושה' וחסר תוקף שהאישה עדיין נחשבת אשת איש.

[47] סעיף זה מנוגד לחובת הבעל לשעבד את קרקעותיו לחובות הכתובה.

[48] ראה בספר שולחן העזר (ח"ב דף מו) שכן נהגו גם בירושלים, וכן בחוברת מבקשי תורה (קובץ מ' עמוד עח) מהגרי"ש אלישיב.

[49][49] עיין כנסת הגדולה (אבעה"ז סי' סו הגה"ט אות ח').

[50] משפט הכתובה (ח"ז פנ"ט).

[51] שו"ת דברי יוסף (סי' מב) וראה בזה עוד משפט הכתובה (ח"ז פנ"ט).

[52] היינו שקרה מקרה שיש להניח שהיא נאבדה כגון שפרצה שריפה בבית, אך אם ידוע שהיא הוטמנה אך כעת לא ידוע היכן היא, אין צריכים לכתוב כתובה חדשה (משפט הכתובה, ח"ז פס"ה).

[53] משפט הכתובה (ח"ז פס"א).

[54] אם כתובה זו מועילה בכלל למנוע את הצורך בכתיבת כתובה חדשה או עכ"פ להימנע מהצורך לכתוב אותה מיידית ראה במשפט הכתובה (ח"ז פס"ה) שמביא בזה כמה שיטות. כמו כן עיי"ש עוד אם כתובה זו מועילה במקרה הצורך לגבות את חוב הבעל לאישה.