כידוע המזיק את ממון חברו חייב לשלם לו את דמי נזקו, ואף אם הדבר נעשה באונס, שכן אדם מועד לעולם כמבואר בשו"ע (חו"מ סי' תכא), אכן יש מקרים יוצאים מן הכלל וכגון במקרה שלפנינו.
מעשה אירע לפני כמה שנים באחת הישיבות המפורסמות בירושלים בתקופה שבני הישיבה שהו ב'קעמפ' משותף בבין הזמנים באחד מבתי הארחה בצפון הארץ, כפי הנהוג, גם כאן ערכה הנהלת הישיבה בין הבחורים תחרויות נושאי פרסים, במסגרתם היה על הבחורים להוכיח את כישוריהם עם תגמול כספי לא מבוטל.
באחד הימים נתבקשו חמשה בחורים שהצהירו על כישוריהם בגילוף פירות, להוכיח זאת קבל עם ועדה, אלו הוזמנו אחר כבוד אל הבמה, ליד כל אחד מהם הונח אבטיח גדול מימדים, ועליהם היה מוטל לגלף את סמל הישיבה מעל גבי האבטיח כשהמנצח יזכה בהחזר השתתפות ההורים בתשלום ה'קעמפ'.
לא עברה שעה קלה ואחד הבחורים בעל ידי אומן, הוציא מתחת ידיו העתק מדוייק של סמל הישיבה, יצירה מושלמת, עד מהרה הוא הוכרז כמנצח לכל תרועות חבריו. אך שוד ושבר, תוך כדי כך הוא הניף את ידיו אל על בתרועת ניצחון ופגע במשקפי חברו שהוטחו לריצפה בחוזקה לקול רעש התנפצות עדשות המשקפים, וכאילו שלא די, הוא גם חתך את חליפת חברו בסכין שהחזיק בידו באופן שאין לה תקנה. אין צורך לתאר את אווירת הנכאים שהשתלטה באותו היום על בחורי הישיבה.
ראש הישיבה שהיה ידוע בכישוריו להפיק לימונדה מלימון, נטל את המיקרופון והודיע, כי בחור שידע להורות את ההלכה במעשה זה, אם וכיצד הבחור חייב לשלם, יזכה בפרס כספי ניכר. מיותר לומר שאווירת ה'שטייגן' באותו יום ב'קעמפ' דמתה לתחילת זמן אלול, עד שעלה בידי אחד הבחורים לפצח את סוגיא זו.
ידועים דברי הנתיבות המשפט (סי' קמח סק"א) לעניין המזיק חפץ שאין לו כל שווי בשוק מלבד לבעליו, שאינו חייב לשלם. לכאורה על פי זה, המזיק עדשת משקפיים של חברו אינו חייב לשלם מאומה, מאחר שהיא הותאמה במיוחד עבור בעליה ואין לה כל שווי בשוק.
אמנם המנחת שלמה (תנינא סי' קלה) נקט, שדברי נתה"מ נאמרו לעניין זכות ממון ושעבוד שיש לו על חברו, ולא לעניין היזק ממון, שחייב לשלם גם אם אין לו שווי בשוק.
אכן יש לדון אם עליו לשלם מחיר של עדשת משקפים חדשה שהרי כעת הוא נצרך לה, או לא. כמו כן יש לדון לעניין תשלום דמי החליפה, האם עליו לשלם דמי חליפה חדשה או דמי ישנה הפחותים בהרבה.
שורש הספק הוא, האם עליו להעמיד לו חפץ אחר כנגד החפץ שניזוק, היינו עדשת משקפים וחליפה חדשה בניכוי הנאתו מלבישת המוצר החדש, או שעליו לשלם את דמי הזיקו בלבד, ובכגון זה, אין כמעט שווי לחליפה ועדשת משקפים ישנים.
מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל הורה בזה, שאינו דומה לבישת חליפה חדשה לעדשת משקפים חדשה, כל אדם נהנה בלבישת חליפה חדשה, וכיון שכעת יש לו הנאה יתירה מלבישת החליפה החדשה עליו לקזז את שווי הנאה זו מעלות החליפה המוטלת על חברו, אולם בעדשת משקפיים, כל שלא אירע נזק לעדשה, אין כל תוספת הנאה בעדשה חדשה מישנה, וממילא היא לא נפחתה בערכה מאומה, ולכך ייתכן שעל המזיק לשלם דמי עדשה חדשה.
