האוברדרפט הנוסק בבנק, בעלי הגמחי"ם התובעים להחזיר את החוב בזמן המדוייק, המשכנתא הנצחית שלעולם אינה נגמרת, או סתם תחושת הצורך לקנות פריט כלשהו שלרוב נענית בשלילה, היא חוויה מפוקפקת שכמעט כל אחד מאיתנו נאלץ לעבור, לא אחת מתגנבת לה תקווה קלה בלב שמא יצלצל הטלפון הגואל המבשר על זכייה צנועה בלוטו או בכל הגרלה מכובדת אחרת, אך טבעם של דברים מעין אלו להתרחש תמיד אצל אחרים, ולנו לא נותר אלא לנחות אל קרקע המציאות. אכן יש היוצאים מן הכלל, כגון במעשה שלפנינו.
מעשה באדם שבסתם בוקר של יום רגיל גילה לתדהמתו שהופקד לו בחשבון הבנק סכום 'צנוע' בין 6 ספרות, הפקדת הסכום הייתה רשומה על שם עמותה כלשהי שערכה באותה עת הגרלה גדולה בין תורמיה, אך הלה שמעולם לא נמנה בין תורמי העמותה הבין שחלה כאן טעות כלשהי. בירור שערך בין הגורמים הנוגעים בדבר הביא אותו למסקנה מהירה כי בפניו סיפור שאינו מצוי, בעלי העמותה מכחישים כי הפקידו בחשבונו סכום כלשהו אך מאידך פקידי הבנק עומדים על דעתם, כי אין כאן כל טעות והעמותה אכן הפקידה את הכסף בחשבונו, ובתווך ניצב הוא, אינו יודע כיצד עליו לנהוג.
אחד מהרבנים הביא במקרה מעין זה, הנה מצינו את דין ממון שאינו שלו ואינו יודע למי להשיבו לגבי גזלן שגזל לאחד משנים ואינו יודע למי מהם, ופסק השו"ע (סי' שסה ס"ב) שאם בא לצאת ידי שמים עליו לשלם לשניהם. כמו כן מצינו לעניין לווה שלווה מאחד משנים ואינו יודע ממי מהם שהביא בזה השו"ע (סי' עו ס"ג) מחלוקת אם פטור או שמכל מקום עליו לפרוע לשניהם בכדי לצאת ידי שמים. כמו כן מצינו לעניין פיקדון, שאחד משניים הפקיד אצלו חפץ ואינו יודע מי מהם שפסק הרמ"א (סי' ש ס"ג) שאינו חייב לשלם אף בבא לצאת ידי שמים.
ויעויין בש"ך (שם) שהעיר מדוע לא פסק הרמ"א לעניין הלוואה שאינו חייב אף בבא לצאת ידי שמים כפי שפסק בפיקדון, וביאר זאת בתומים, שבפיקדון הוא נחשב לאונס משום שאין לו להעלות בדעתו שאדם מהשוק יתבע ממנו להשיב לו פקדון, אך לווה חייב באונסין ויש מקום לחייבו בבא לצאת ידי שמים.
אמנם לעניין גזלן, מבואר שם בפוסקים, שבבא לצאת ידי שמים חייב לשלם כל אחד שמסופק בו ואפילו אם אינו תובע אותו משום שהוא פשע ועבר איסור.
על פי זה, בנידון דידן, שמקבל הכסף לא פשע מאומה ואינו יודע מי הפקיד את הכסף בחשבונו הוא בכלל אונס גמור ובודאי שאין לחייבו להשיב את הכסף לכל אחד מהם.
אכן מעשה מעין זה הובא בפני מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל, באדם שגילה בחשבון הבנק שלו משכורת כפולה, מעבידו טען שהפקיד לו בחשבון הבנק את סכום הכסף המגיע לו ותו לא, אך פקידי הבנק טענו מאידך שאכן הופקד בחשבונו סכום כפול מהמגיע לו, והורה בזה זצוק"ל, שיכול להשאיר את הכסף בידו ולהשתמש בו, אך עליו לכתוב לעצמו לזיכרון שהוא בעל חוב לאחד מהם, ואם יתברר לאחד מהם שהוא חייב לו והוא יתבענו יהיה עליו להשיב לו את חובו.
