כל בן זוג הנמצא בהליכי גירושין נחשף למונח המשפטי 'מרוץ סמכויות', על קצה המזלג נסביר, כידוע קיימות שתי ערכאות משפטיות, בית הדין הרבני ובית המשפט לענייני משפחה אליהן עשויים לפנות בני זוג המצויים בסכסוך גירושין. על פי החוק, ישנם נושאים שלבית הדין הרבני ישנה סמכות ייחודית לדון בהם כגון גירושין ונישואין לפי סעיף 1 לחוק שיפוט בתי דין רבניים, אך ישנם נושאים שלבית המשפט לענייני משפחה ישנה סמכות ייחודית לדון בהם לפי חוק בית המשפט לענייני משפחה, התשנ"ה – 1995, כגון: תביעת אבהות, תביעה להחזרת קטין חטוף, אימוץ ילדים וכו'.
אמנם סעיף 3 לחוק שיפוט בתי הדין הרבניים קובע כי במידה ויכרכו לתביעת הגירושין את עניין חלוקת רכוש, משמורת ילדים מזונות אישה וכו' הרי שבית הדין הרבני קנה סמכות לדון גם בנושאים אלו.
כלומר, בנושאים אלו יש סמכות מקבילה בין הערכאות, כשלכל אחת מהם ישנה סמכות לדון ולהכריע בהם, הערכאה אשר לה תוענק הסמכות לדון באותו נושא, היא הערכאה אליה פנה אחד מבני הזוג באותו נושא קודם שבן זוגו הספיק לפנות אל הערכאה המקבילה.
'מירוץ סמכויות' הינו מונח המתאר חלק מטקטיקה של מאבק גירושים בין שני בני זוג. כשבני זוג מגישים תביעות בענייני רכוש ילדים ומזונות לבית הדין הרבני ולבית משפט לענייני משפחה במקביל, הסמכות נקבעת על פי מבחן כרונולוגי, הערכאה שאליה הוגשה התביעה קודם היא בעלת הסמכות לדון בעניין, כך שיש לבני הזוג אינטרס להגיש כמה שיותר מהר תביעה האחד נגד השני בערכאה בה הם מעוניינים להתדיין. מכאן השם 'מרוץ סמכויות'.
כך למשל, קיימים כמה נושאים אשר משום מה ישנה אקסיומה שמוטב לאיש או לאישה להתדיין בבית המשפט לענייני משפחה / בבית הדין הרבני – תלוי באיזה נושא ובמקרה הספציפי, אך הדברים כלל אינם מדוייקים בפרט בשנים האחרונות שהמגמה בבתי המשפט הולכת ומשתנה וחשוב מאוד לקבל ייעוץ משפטי מדוייק קודם תחילת ההליך.
חשוב לציין, על פי דין תורה ישנו איסור גמור להתדיין בבית המשפט לענייני משפחה והוא נחשב כערכאות לכל דבר אשר נפסק בשו"ע (חו"מ סי' כו ס"א) שכל המתדיין שם מרים ידו בתורת משה. אמנם פעמים והצד השני גורר את הדיון למקום זה, כך שההתדיינות שם נעשית מחוסר ברירה.
על פי ההלכה הפסוקה יש להבחין בין שני סוגי כריכות:
האחת היא 'כריכה מהותית', היינו כריכה של עניינים אשר לפי עצם טיבם וטבעם כרוכים בתביעה של גירושין (בד"מ 1/60 וינטר נ' בארי, פ"ד טו 1457, 1467) כגון משמורת ילדים.
השנייה היא 'כריכה דיונית', היינו כריכה של כל עניין אחר ואפילו אם אין לו שייכות ישירה לעניין מעמד אישי כגון פינוי דירה משותפת, אך הכרעתו דרושה לשם חיסול יעיל של יחסי בני הזוג המתגרשים זה מזה (ע"א 8/59 גולדמן נ' גולדמן, פ"ד יג 1085, 1091 (1959); בג"ץ 566/81 עמרני נ' בית הדין הרבני הגדול, פ"ד לז(2) 1 (1982).
הדוגמא האופיינית לכריכה זו היא כריכת נושא רכוש בני הזוג אשר אינו כרוך מעצם טיבו לתביעת הגירושין, שכיון שנכרך במפורש לתביעת הגירושין בית הדין הרבני קנה בזה סמכות.
בבסיס העניין עומד מתן האפשרות לבעל דין לכרוך למסגרת דיונית אחת את מכלול הסוגיות הנלוות לפירוק קשר הנישואין (ראו בד"מ 1/60 וינטר נ' בארי, פ"ד טו 1457, 1466 (1961).
הלכת 'כיבוד הערכאות':
על פי הפסיקה (בג"צ 6334/96 אליהו נ' בית הדין הרבני האזורי),על מנת שהכריכה תועיל להקנות סמכות לערכאה הנדרשת עליה לעמוד בשלושה תנאים, שהתביעה העיקרית תהיה כנה ואמיתית, כמו כן, שכריכת התביעות הנוספות תעשה כדין וכן שהכריכה תיעשה בכנות ולא כ'צעד טקטי' בלבד [ראה בהרחבה במאמרינו 'תביעת גירושין כרוכה']
היה והוגשה תביעה לערכאה מסויימת, הצד אחר אינו בהכרח חייב להשלים עם קניית הסמכות על ידי בן זוגו, בידו לטעון כי הערכאה המדוברת חסרת סמכות לדון בסוגיה שהונחה לפתחה שכן הכריכה אינה עומדת ב'מבחן המשולש'. אך לאחר שערכאה זו דנה בדבר והכריעה כי הכריכה נעשתה כדין ובידה הסמכות הרי שקנתה את סמכותה כדין.
עם פרסומו של בג"צ 8497/00 שזכה לכינוי 'הלכת פלמן' הידועה הונחה התשתית ל'הלכת כיבוד הערכאות', הלכה זו קבעה כי במצב בו נכרכה הסוגיה של חלוקת רכוש בין בני-זוג בתביעת-גירושין ולאחר מכן הוגשה תביעה לחלוקת רכוש בבית-המשפט לענייני משפחה, וטרם ניתנה הכרעה על-ידי אחת משתי הערכאות בשאלת הסמכות לדון בסוגיה, יהא זה נכון לומר כי מכוח עקרון הכיבוד ההדדי בין הערכאות, מסור בידי כל אחת משתי ערכאות אלו שיקול-דעת לעכב את הדיון בתביעה שבפניה, כדי לאפשר לערכאה האחרת להכריע בשאלת התקיימות תנאי כריכה.
שיקולים אלו יהיו מושפעים מנתונים רלוונטיים לעקרון הכיבוד ההדדי בין הערכאות, כגון השלב בו מצוי ההליך בערכאה האחרת. כך למשל, אם אחת משתי הערכאות כבר החלה לדון בטענות כנגד סמכותה והדיון בשאלת התקיימות תנאי הכריכה מצוי בפניה בשלב מתקדם, על הערכאה האחרת לשקול אם להימנע מדיון ולהמתין להכרעת הערכאה הראשונה בעניין הסמכות. או למשל, כאשר תביעה לחלוקת רכוש הוגשה לבית-המשפט לענייני משפחה לאחר שסוגית הרכוש כבר נכרכה בתביעת הגירושין, ובית-הדין הרבני כבר החל לדון בסוגיה הרכושית בלא שהועלתה בפניו טענה כנגד סמכותו, כי אז ראוי שבית-המשפט יימנע מדיון בתביעת הרכוש המאוחרת שהוגשה בפניו, זאת, על-מנת שהתובע יעורר טענת-סמכות בפני בית-הדין הרבני, ובית-הדין הוא שיכריע בה.
מקרה בעל 'טעם מיוחד'
אמנם נקבע בהלכה זו, כי באופן שישנו 'טעם מיוחד', הרי שיש בידי הערכאה השנייה להחליט בשאלת סמכותה לדון בסוגיה שנתבעה בפניה, על אף שהערכאה האחרת כבר החליטה כי בסמכותה לדון באותה הסוגיה ממש.
כגון, באופן שענייני הרכוש נכרכו בתביעת גירושין בפני בית-הדין הרבני ולאחר מכן נתבעו בפני בית-המשפט לענייני משפחה, ואחת משתי הערכאות פסקה כי היא המוסמכת לדון בחלוקת הרכוש בין בני-הזוג, בלא לנמק החלטתה ובלא שנערך דיון מקדים בשאלת התקיימותם של תנאי הכריכה טרם מתן ההכרעה.
במקרה כזה, מתעורר חשש כי היה כאן 'מחטף' סמכויות, בניגוד למתחייב מן הכיבוד ההדדי בין הערכאות. בנסיבות כאלה, עשוי להתקיים 'טעם מיוחד' שיצדיק דיון של הערכאה השנייה בשאלת סמכותה להיזקק לתביעה הרכושית שבפניה (השוו: בג"צ 725/80 בלום נ' בית הדין הרבני האזורי בחיפה ואח').
כמו כן, באופן שברור וגלוי על-פני הדברים, כי הכרעתה של הערכאה הראשונה לעניין סמכותה לוקה בחוסר חוקיות או בפגם חמור אחר היורד לשורש הסמכות, שבעטים הכרעתה בטלה. כך למשל, כאשר ההכרעה לעניין הסמכות ניתנה תוך חריגה ברורה מכללי הצדק הטבעי, מן הסוג המביא לבטלותה של ההכרעה. או למשל, כאשר נכרכה בתביעת גירושין סוגיה שאינה ניתנת לכריכה [כגון- תביעת ילד למזונותיו ע"פ 'הלכת שרגאי', עיין בהרחבה במאמרינו מזונות ילדים – למי הסמכות לדון?].
ואף-על-פי-כן קבע בית-הדין הרבני כי בסמכותו לדון בסוגיה זו מכוח כריכתה בתביעת-הגירושין. במקרה זה, החלטתו של בית-הדין לוקה בפגם שיש בו כדי להביא לבטלותה (ראו: בר"ע 120/69 שרגאי ואח' נ' שרגאי, פ"ד כג(2) 171, 176; ע"א 404/70 עברון נ' עברון, פ"ד כה(1) 373, 377-378). רק במקרים חריגים ומצומצמים כגון אלה, מתקיים 'טעם מיוחד' המצדיק כי הערכאה השנייה תיזקק לטענות הנוגעות לסמכותה לדון בתביעה שבפניה, על-אף קיומה של הכרעה סותרת בנוגע לסמכות.
כל הלומד את סוגיא זו מבין היטב כי בנושא זה ההבדל בין הצלחה מזהירה לכישלון מהדהד הוא כמלוא הנימא, יעוץ מקצועי עם טוען רבני מקצועי שבקי ברזי הפסיקה כבר בראשית הדרך הוא הכרחי לכל הצלחת התהליך.
