סעיף 3 לחוק שיפוט בתי הדין קובע:
"הוגשה לבית דין רבני תביעת גירושין בין יהודים, אם על ידי האשה ואם על ידי האיש, יהא לבית דין רבני שיפוט ייחודי בכל ענין הכרוך בתביעת הגירושין, לרבות מזונות לאשה ולילדי הזוג".
כלומר, למרות שעיקר תחום שיפוטו של בית הדין הרבני הוא בענייני נישואין וגירושין, מכל מקום במידה ונכרכה לתביעה זו תביעות נוספות, הרי שבית הדין קנה סמכות לדון גם בתביעות אלו. אמנם אין זה אלא בעניינים שההכרעה בהם דרושה 'לשם חיסול יעיל של יחסי בני הזוג המתגרשים זה מזה' (בג"ץ 5679/03 פלוני נ' מדינת ישראל).
כפי שהובהר בפסק דין של ביה"ד הרבני (תיק30387-21-1) תכלית חקיקת סעיף זה היא, שבית הדין יוכל להכריע באופן יעיל ומהיר בכל הענינים הכרוכים בגירושין.
כריכה מהותית וכריכה דיונית:
על פי ההלכה הפסוקה יש להבחין בין שני סוגי כריכות:
- 'כריכה מהותית', היינו כריכה של עניינים אשר לפי עצם טיבם וטבעם כרוכים בתביעה של גירושין (בד"מ 1/60 וינטר נ' בארי, פ"ד טו 1457, 1467).
הדוגמא הטובה יותר לעניין זה היא משמורת ילדים, כאשר למרות שהיה אפשר לטעון שהילדים הם בעלי אישיות משפטית נפרדת וכריכת עניינם על ידי מי מההורים בעל אינטרס מנוגדת לטובתם, מכל מקום פסק ביהמ"ש העליון (בג"ץ תיק 6378/04) כי עניין משמורת הילדים כרוך בעצם 'טיבו וטבעו' לעצם תביעת הגירושין והם אינם צריכים לכריכה מפורשת.
- השנייה היא 'כריכה דיונית', היינו כריכה של כל עניין אחר ואפילו אם אין לו שייכות ישירה לעניין מעמד אישי כגון פינוי דירה משותפת, אך הכרעתו דרושה לשם חיסול יעיל של יחסי בני הזוג המתגרשים זה מזה (ע"א 8/59 גולדמן נ' גולדמן, פ"ד יג 1085, 1091 (1959); בג"ץ 566/81 עמרני נ' בית הדין הרבני הגדול, פ"ד לז(2) 1 (1982).
הדוגמא האופיינית לכריכה זו היא כריכת נושא רכוש בני הזוג אשר אינו כרוך מעצם טיבו לתביעת הגירושין, שכיון שנכרך במפורש לתביעת הגירושין בית הדין הרבני קנה בזה סמכות.
בבסיס העניין עומד מתן האפשרות לבעל דין לכרוך למסגרת דיונית אחת את מכלול הסוגיות הנלוות לפירוק קשר הנישואין (ראו בד"מ 1/60 וינטר נ' בארי, פ"ד טו 1457, 1466 (1961).
מבחן כריכה משולש:
על פי הפסיקה (בג"צ 6334/96 אליהו נ' בית הדין הרבני האזורי), על מנת שהכריכה לתביעת הגירושין תועיל להקנות סמכות לבית הדין הרבני עליה לעמוד בשלושה תנאים [להלן: 'המבחן המשולש']:
- כנות תביעה – על תביעת הגירושין שהוגשה להיות כנה ונובעת מרצון אמיתי לסיים את קשר הנישואין. מטרת מבחן זה היא למנוע מצב שבו הצד התובע אינו מעוניין בגירושין באמת ובתמים, ומגיש את התביעה לבית הדין הרבני רק משיקולי כדאיות בלבד – למנוע מהצד השני להקדים ולהגיש תביעה לבית המשפט לענייני משפחה.
- כריכה כדין – על הכריכה להתבצע כדין, היינו להופיע באופן ברור ומפורש בכתב התביעה מתוך כוונה ממשית לדון בנושאים אלה, ולא כלאחר יד בלבד. מלבד זאת, רק נושאים ברי כריכה יכולים להיכרך לתביעת הגירושין, היה ונכרכה לתביעה זו נושא שאינו בר כריכה כגון תביעה למזונות ילדים ע"פ 'הלכת שרגאי' [ראה מאמרינו: מזונות ילדים – למי הסמכות לדון?] הרי זו כריכה שלא כדין. כמו כן, רק כריכה לתביעת גירושין מועילה, אולם כריכה לתביעה אחרת כגון תביעת 'שלום בית' היא בכלל כריכה שלא כדין ובית הדין הרבני לא קנה בזה סמכות [אך ראה בזה להלן].
- כנות כריכה – על התובע לכרוך בתביעת הגירושין את הנושא הכרוך כגון חלוקת רכוש מתוך כוונה אמיתית לדון ולתת מענה הוגן לסוגייה זו, ולא מתוך כוונה למנוע מהצד השני לקבל את זכויותיו כראוי. בבוא בית הדין לבחון את עניין זה הוא עשוי להסתמך על כתב התביעה ועל התנהלות התובע בבית הדין. טעות של הצד התובע בעניין זה יכולה להביא לידי ביטול הכריכה והפקעת סמכות בית הדין הרבני על כל המשתמע מכך.
מבחן כריכה משולש זה נקבע נוכח תופעת 'מרוץ הסמכויות' בין הערכאות, אשר גרמה לא אחת לשימוש בהסדר הכריכה בכדי למנוע מבן הזוג השני לפנות לערכאה אזרחית (בג"ץ 5679/03 פלוני נ' מדינת ישראל).
כנות תביעה – בזמן הגשת התביעה:
אמנם בעניין זה מן הראוי להתבונן, מהו הזמן הקובע לענייין כנות תביעת הגירושין, הלא כל אחד מבין כי דברים אלו מעצם טבעם אינם יציבים ויכולים להשתנות ברגע אחד, אכן כבר ביהמ"ש לענייני משפחה (תמ"ש 48183־03־10) אמר את דברו בעניין:
"לעניין זה חשוב לציין כי כנותה של התביעה נבחנת בראש ובראשונה לפי כוונותיו של התובע בעת הגשת תביעת הגירושין, שהוא המועד הקובע העיקרי לעניין כנות התביעה וכנות הכריכה. זאת, על בסיס ההלכה הידועה כי סמכות השיפוט מתגבשת בעת הגשת התביעה [ראה, לדוגמא, בג"ץ 159/63, בעמ' 2341; בר"ע 13/66, בעמ' 516; ע"א 184/75 דויטש נ' דויטש[ אם כי, כבר נקבע לא אחת כי למרות ההלכה האמורה, ניתן ללמוד על כנות התביעה גם מהתנהגות הצדדים לאחר הגשת התביעה".
כריכה מאוחרת ובעל פה:
עוד חשוב לדעת, הכריכה אינה חייבת להיעשות בדווקא בשעת תביעת הגירושין אלא גם לאחר מכן על יד הוספה של תביעות נלוות לבית הדין הרבני לאחר הגשת תביעת הגירושין. אכן, סמכות השיפוט בתביעות אלו תוקנה לבית הדין הרבני רק אם לא הוגשו בינתיים תביעות מקבילות לבית המשפט לענייני משפחה. אילו כבר הוגשו תביעות לבית המשפט הרי שהוא קנה סמכות בנושאים אלו. כמו כן, כריכה זו יכולה להיעשות גם בעל פה במהלך הדיון בבית הדין הרבני, וכפי שמצינו בפסק הדין של בית הדין הרבני בחיפה (תיק 1337-24-1):
"אין חובה לכרוך ענין בתביעת גירושין עם הגשתה לראשונה. ניתן לכורכה גם מאוחר יותר וגם במהלך הדיונים. הראיה הפשוטה לכך היא מעצם העובדה שהמחוקק לא הגביל את זכות הכריכה למגיש תביעת הגירושין…..יתירה מזו, כריכה של ענין כלשהו בתביעת הגירושין, לרבות ענין הרכוש, אינה חייבת להיות בכתב דווקא. כריכה יכולה להיעשות בעל-פה, תוך כדי מהלך הדיונים בפני בית הדין. כריכה זו בעל-פה יכולה להיעשות במפורש, ואף בדרך של התנהגות".
כך גם כתב השופט ברק (בג"ץ 5679/03 פלוני נ' מדינת ישראל):
"לטעמי, אין חשיבות של ממש לשאלה כיצד ובאיזו דרך באו לעולם הליכי הכריכה, אם על-ידי ציון הדבר בכתב התביעה ואם במהלך ההתדיינות בפני בית הדין הרבני. כריכה אינה חייבת להיעשות בדרך פורמלית מוגדרת".
כריכת נתבע לגירושין:
שאלה מעניינת הונחה לפתחו של בית הדין הרבני ברחובות (תיק30387-21-1) מדובר היה בבעל שהוגשה כנגדו תביעת גירושין אך האישה לא כרכה תביעות נוספות לתביעה זו, אך הבעל עצמו בכתב ההגנה כרך את שאר הנושאים העומדים במחלוקת בין בני הזוג לכתב ההגנה על תביעת הגירושין, אך האישה עצמה הגישה את תביעותיה לביהמ"ש לענייני משפחה וטענתה בפיה, שכיון שהגישה את תביעותיה לביהמ"ש לענייני משפחה הרי שהוא קנה סמכות לדון בתביעות אלו, כמו כן כי אף הסמכות לדון בשאלת הסמכות נתונה לביהמ"ש לענייני משפחה.
בפסק הדין האמור, הביא ביה"ד את פסק ביה"ד הגדול (תיק 6350-22-1) שדן בעניין דומה והחליט:
"תכלית החקיקה של סעיף זה [סעיף 3 לשיפוט בתי הדין הרבניים] היא, שבית הדין יוכל להכריע באופן יעיל ומהיר בכל הענינים הכרוכים בגירושין. תכלית זו מושגת בין אם הכריכה נעשית על ידי תובע הגירושין או תובעת הגירושין, ובין אם הכריכה נעשית על ידי הנתבע או הנתבעת. כאשר הבעל כורך את ענין מזונות האישה או ענין הרכוש או ענין החזקת הילדים בתביעת האישה לגירושין, יש בכך כדי להגשים את מטרת החקיקה."
כלומר, הסמכות לדון בכל ענין הכרוך בתביעת הגירושין, אינה קשורה לשאלה מי הגיש את התביעה לגירושין. כל עוד הענין כרוך בגירושין, בין אם נכרך ע"י תובע הגירושין ובין אם נכרך על ידי הצד שכנגד, יהא לבית הדין סמכות שיפוט יחודית בעניינים אלו.
למרות שהבעל עצמו מעונין בכלל בשלום -בית, אין בזה כדי לפגוע בכריכה של ענין הרכוש או המזונות בתביעת הגירושין של האשה. העיקר הוא שתביעת הגירושין כנה מבחינתה של מגישת התביעה, וכן שהבעל כרך את תביעתו שלו בכנות וכדין, מתוך מטרה שביה"ד יכריע במהירות וביעילות בתביעות.
בדומה לזה מצינו באשה שבקשה לכרוך את זכות מדורה לתביעת גירושין שהגיש בעלה, בג"ץ (65/155 גורוביץ נגד ביה"ד הרבני ואח') נדרש לעניין זה והחליט:
"מטרת העיקול היתה להבטיח את זכות המדור של האשה ומשהגישה האשה בקשתה לבית- הדין הרבני להבטחת זכויותיה, הרי כרכה את הענין בתביעת הגירושין התלויה ועומדת לפני בית- הדין. ואין צריך לומר שענין המדור, היינו זכות המגורים של האשה, הוא ענין ששעת בירורו בשעת בירור התביעת הגירושין, ומקומו בבית דין הדן בתביעת הגירושין".
