מחזה נפוץ כשאחד מהצדדים מעיין בחוות דעתו של המומחה [על מעמדו המיוחד של מומחה בית הדין ראה כאן] ולתדהמתו הוא מגלה כי 'המצולם אינו קשור לכתבה', לתחושתו חוות דעת המומחה 'חוטאת לאמת', הן מבחינת תיאור העובדות, הן מבחינת פרשנותם, ובוודאי לאור המסקנה העולה ממנה.
אין זו תחושה נעימה לגלות כי המומחה שאמור להיות אובייקטיבי 'תפס צד' ולא היסס לעוות עובדות.
אך כאן מגיע בדיוק תפקידו של הטוען הרבני המלווה את התיק, בראש ובראשונה עליו לפנות לבית הדין בשאלות הבהרה למומחה, ואף לדרוש לחקור אותו בדיון בבית הדין.
חשוב לדעת! לא תמיד בית דין ייעתר לדרישה לחקירת המומחה, הדבר נתון לשיקול דעת הדיינים בהתאם לחומרים המופיעים בתיק, וכפי שכבר שנכתב בהחלטת בג"ץ 5352/18 בהרכב השופטים הנדל, עמית וגרוסקופף [הו"ד בהחלטת ביה"ד הגדול תיק 1292666/1]:
"תקנה 258(יב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: "התקנות"), שכותרתה חוות דעת "חוות דעת של מומחה בענייני משפחה" קובעת בסעיף קטן (א) כי בית המשפט לענייני משפחה רשאי למנות מומחה מטעמו, אשר יגיש לו חוות דעת בכתב. עוד קובעת התקנה כי:
(ד) בעל דין רשאי להגיש למומחה שאלות הבהרה בכתב על חוות דעתו בתוך שבעה ימים מיום שקיבל את חוות הדעת, והמומחה ישיב על השאלות בכתב בתוך שבעה ימים מיום שקיבל את השאלות.
(ה) מומחה שמינה בית המשפט לא יוזמן להיחקר על חוות דעתו אלא ברשות בית המשפט, ובלבד שהוגשה בקשה מנומקת לחוקרו בתוך שבעה ימים מיום קבלת התשובות לשאלות ההבהרה.
תקנות הדיון בבתי הדין הרבניים בישראל, התשנ"ג, אינן כוללות התייחסות לסוגיה של מינוי מומחה על ידי בית המשפט בכלל, ולסוגיה של חקירת מומחה שכזה, בפרט. ואולם בית הדין הרבני הגדול (ראו תיק (גדול) 7894-62-1 פלונית נ' ארנטרוי [פורסם בנבו] (1.4.2008)) קבע זה מכבר, בהסתמך על הוראות תקנה 258(יב) לתקנות, כי:
בית הדין, כמו כל בית משפט, רשאי למנות מומחה מטעמו אף ללא הסכמת בעלי הדין. האובייקטיביות של מומחה מטעם בית הדין גדולה יותר ממומחה הממונה על ידי בעל דין, אשר מטבע הדברים מצפה לתוצאה מסוימת במשפט המתנהל בעניינו. בדרך כלל, יסמוך בית-הדין את ידיו על חוות דעת המומחה ומסקנותיו ולא יסטה מהן אלא אם קיימת הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן לעשות כן. מעמדו העדיף של מומחה מטעם בית הדין מביא גם לכך כי ככלל הוא אינו אמור להיחקר על חוות דעתו אלא ברשות בית הדין, וככל שיש צורך בכך הוא יידרש רק ליתן תשובות בכתב לשאלות הבהרה שיוגשו על ידי בעל דין. (ראו והשוו: תקנה 258יב(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 וסעיף 8(ד) לחוק בית המשפט לענייני משפחה, התשנ"ה – 1995.).
קביעה עקרונית זו אינה מגלה עילה להתערבות, לאור זאת שעולה היא בקנה אחד עם הוראות תקנה 258(יב) לתקנות, אשר הרציונל העומד בבסיסה שריר גם כאשר מדובר בדיון בענייני משפחה המתנהל במסגרת בית הדין הרבני".
הרי, כי זימון מומחה נתון להחלטת ביה"ד ובהתאם לשיקול דעתו, עם זאת חובה להציף בפני בית הדין את השיקולים להביא לחקירת המומחה, על מנת שיעבור חקירה צולבת מעל גבי דוכן העדים.
גם אם ביה"ד האזורי מסרב לאשר את חקירת המומחה – אין זה סוף פסוק, ניתן לערער כך בבית הדין הגדול ולנסות להפוך את הקערה על פיה.
לאחרונה משרדנו עסק בתיק שבו חוות דעת המומחה בנושא הסדרי שהות הילדים היוותה את הציר המרכזי בתיק, לאורך כל הדרך הוציא המומחה חוות דעת הנוגעות לשמירת הקשר עם ההורים כשעניין ניכור ההורי עלה שוב ושוב בחוות הדעת.
אחד מהצדדים שנפגע כתוצאה מחוות דעת זו פנה אל בית הדין כמה וכמה פעמים בדרישה לזמן את המומחה לחקירה לשם הוכחת טענותיו, אך ביה"ד סירב לבקשתו.
לא נותרה בידו הברירה אלא לעתור לבית הדין הגדול בדרישה להורות לביה"ד האזורי לחקור את המומחה הנ"ל וזה נעתר לו וכפי שכתב (תיק 1407167/1)
"השאלה המונחת לפתחנו היא האם להתיר ערעור על עצם ניהול ההליך על ידי ביה"ד האזורי, אם לאו. ברובד העקרוני, אין בניהול ההליך חידוש משפטי. הלכה ידועה היא שאין חובה לחקור מומחה על חוות דעתו שהיא כלי ביד ביה"ד. [] השאלה העיקרית היא האם גם כאשר מאבק בין הורים מגיע לטענות על ניכור הורי [] ופסיקת הוצאות משפט, נכון להמשיך את הדיון על פי החומר שבתיק.
מצד אחד, לא יתכן שיהיה חוטא נשכר. ומי שאינו מתייחס לחוות דעת מומחה, אינו נוהג בתום לב, ולדברי המומחה אף מכזב ביודעין לו ולבית הדין, יקבל דבר מה שבנסיבות אחרות לא היה ראוי ונכון שיקבל. ומצד שני, בדיני נפשות של ילדים עסקינן, וראוי לשקול קיום דיון בטרם יינתנו החלטות נוספות, חריפות מן הקודמות. אלו שני הצדדים, ולאחר עיון ושיקול דעת מוחלט: להחזיר את התיק לביה"ד האזורי שיקיים דיון בהקדם שאליו יזומן……."
לצאת מהקופסא:
אכן לעיתים סילוף העובדות נעשה בצורה מתוחכמת וערמומית ואין די בשימוש בכלי החקירה הרגילים, המוגבלים מעצם טבעם.
כאן נכנסת לתמונה מקצועיותו והתמסרותו של הטוען הרבני המלווה את התיק, לשם כך עליו להיות יצירתי, מתוחכם ונועז, 'לצאת מהקופסא'.
לפני תקופה עסק משרדנו בתיק סבוך ומורכב שנושא משמורת הקטינים וזמני השהות היווה את ליבו של התיק, במהלך העבודה נוצרה תחושה כי פק"ס שמונה על ידי בית הדין 'תפס צד' בצורה בלתי הגונה תוך שלא בחל מלהעמיד בפני בית הדין עובדות מעוותות.
הקושי העיקרי שעמד בפנינו היה להוכיח כי 'העובדות' שלמד משיחותיו עם 'גורמים' כלשהם לא נאמרו על ידיהם כלל, שכן 'גורמים' אלו סירבו לשתף עימנו פעולה כלל.
בצר לנו נאלצנו לשלוח 'גורם' כלשהו שיתחזה לעובד באגף הרווחה הרלוונטי וינסה לדובב את 'גורמים' אלו בתקווה שילמד מהם מה בדיוק נאמר על ידם בשיחתם עם הפק"ס האמור.
אכן – בדיוק כפי שסברנו – התברר כי אותו פק"ס סירס ועיוות את דברי 'גורמים' אלו מתוך הנחה שלבטח לא נוכל להוכיח זאת ובמטרה להכשיר את מסקנתו שכתב בחוות הדעת.
