כל פרוייקט דיור חדש שמתאכלס מביא איתו בעיות חדשות האופייניות דווקא לו. אחת מהם קרתה לאחרונה באחד הפרוייקטים שיועדו לציבור החרדי והתאכלסו לאחרונה, מאחר והפרוייקט נבנה באזור חדש לגמרי ללא אוכלוסיה קיימת, נוצרו לא מעט חורשות סביב הבניינים ואלו הביאו עמם את בעלי החיים – דייריהם הקבועים, אך כידוע אלו בעיקר מזיקים לדיירי הדירות התחתונות, קמו דיירים אלו ופנו בתביעה לועד הבית שיקימו גדר מסביב לבניין, או לחילופין שיפעלו בצורה אחרת למנוע את התופעה, מאידך טענו דיירי הקומות הגבוהות שהם עצמם אינם ניזוקים מבעלי חיים אלו וממילא אינם צריכים להשתתף בעלות.
דייני בית הדין נצרכו לדון בדבר והסיקו, כי אילו היה במקום גדר שנפרצה, הרי שבודאי מוטל על ועד הבית לגדר את המקום, וממילא אם אין כסף בקופת הבית הרי שצריכים לגבות כסף מהשכנים על הנ"ל, אולם אם עד עתה לא היה גדר וכעת רוצים לבנות גדר, תלוי במנהג המקום, אכן אם בעלי החיים שכיחים במקום, יכולים בכל מקרה לחייב את שאר הדיירים לבנות.
יסוד העניין, הנה מצינו בנתיה"מ (סי' קעח) שחידש לעניין שותפין, שכל דבר הנצרך לשני השותפין שאין אחד מהם יכול לתקן זאת לעצמו ללא השני, כופין את השני להשתתף עמו בתיקון הדבר.
עולה מזה, כי אילו נהגו דיירי הבניינים הסמוכים לחורשות אלו לגדור את החצר בכדי למנוע מחיות להיכנס, יכול אחד מהם לכוף על כולם לשאת בעלות תיקון זה.
מלבד זאת, מצינו בחזו"א (ב"ב סי' א סק"ג) שכשם שמצינו שבני העיר כופין האחד את השני לעשות שער וחצר משום היזק ראיה כך הוא משום גנבים במקום ששכיחי, וכעין זה מבואר בערוה"ש (סעיף לח).
אמנם, אם אין פתרון לבעיה זו אלא על ידי שכירת חברה מיוחדת המתמחה בסילוק בעלי החיים, עלות התשלום מוטלת רק על אותם הדיירים הדורשים זאת. ולפיכך, אילו עסקינן בבעלי חיים הגורמים לפחד, עלות התשלום היא רק על אלו הפוחדים. אכן מאחר שקשה לדקדק בעניין זה, הולכים בתר רוב הדיירים או ילדיהם המפחדים, שאילו כך הוא ברור שהוא בכלל צורך כללי וועד הבית מחוייב בזה.
