יש לי ידיד ותיק שעיקר התמחותו הוא עימוד מקצועי, לאחרונה הוא פנה אלי ותינה על שפוטר מעבודתו למרות שהשקיע שם שנים מרובות את מירב אונו וכישוריו על מנת שבית העסק יפרח וישגשג. לדבריו, בעל הבית התעמר בו לאורך כל תקופת עבודתו, התחייבויות לא קויימו, שכרו שהובטח לו שולם חלקית בלבד, וכעת הוא הושלך לביתו ככלי שאין בו חפץ, לחפש טרף לביתו, כשהוא כבר אינו צעיר ורענן.
לשאלתי הוא הוסיף לספר, שבכוונתו לתבוע את המעביד בבית הדין לעבודה' לאחר שהוברר לו בייעוץ משפטי שסיכויי הצלחת התביעה אינם מועטים כלל.
כשהערתי את תשומת לבו לזווית ההלכתית של תביעה מעין זו, לא היסס להודות שמעולם לא למד את הנושא, וביקש ללמוד את סוגיא זו.
פסק השו"ע (חו"מ סי' כו ס"א), שאסור לדון בפני דייני עובדי כוכבים ובערכותיהם, אפילו אם דנים בו בדיני ישראל, ואפילו אם נתרצו שני בעלי דינים, וכל הבא לידון בפניהם, הרי זה רשע, וכאילו חרף וגדף והרים יד בתורת משה רבינו עליו השלום.
אמנם יש לדון לעניין 'בית הדין לעבודה' שהוקם במיוחד לדון בסכסוכים בין עובד למעבידו, והיא ערכאת שפיטה עצמאית שמתמחה בדיני העבודה בלבד.
בי"ד זה דן ע"פ חוקי עובד ומעביד שרובם תקפים גם על פי ההלכה מחמת המנהג שנוצר, אולם גם ע"פ הנורמות המקובלות בבתי המשפט כקבילות הראיות, רביות, הצמדה, עדויות וכדו'.
היו שרצו להתיר זאת על פי המבואר בגמרא (ב"ב ח:) שבני העיר רשאים להתנות על המידות ועל השערים ועל שכר הפועלים ולהסיע קיצת דבריהם, היינו לקנוס את העובר על דבריהם, ומשום כך רצו לומר שבי"ד לעבודה פועל מכח הסכמת בני העיר, והוא מוגדר בי"ד פנימי שהוקם על ידי קבוצות העובדים והמעבידים, ואינו בכלל ערכאות.
היה עוד שרצה להתיר זאת, משום הכרעת בג"ץ שאין סמכות לבתי דין צדק הפועלים מכח חוק הבוררות לדון בענייני עובד ומעביד מחשש ניצול חולשת העובד מול מעבידו, ואם כן יש בידי הבעל דין, הן העובד הן המעביד, לקום בכל רגע ולסתור את פסק הדין על ידי פניה לבג"ץ בדרישה לבטל את פסק בית הדין – הבוררות, וכיון שכך, נמצא שטר בוררות אינו מועיל והוא בכלל 'אין בי"ד לדונו' שהותר לדון בפני ערכאות של גויים.
אמנם מאידך, בית דין זה מונהג בשורשו ע"פ מערכת חוקי בית המשפט הכללית ורוב יושביו הינם משפטנים שהשכלתם והנהגתם על פי השראת חוקי הערכאות האסורים, מה גם שהוא אינו כפוף ואינו מושפע כלל מדין ישראל, ובפרט שנמצאים עמנו דיינים יושבי על מדין היודעים לדון גם על פי ד"ת וגם על פי מנהג המדינה.
להלכה ולמעשה הורו בזה גדולי ישראל ובראשם מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל, שבי"ד זה הוא חלק ממערכת המשפט הכללית והוא בכלל ערכאות, וללא היתר מבי"ד אין היתר ללכת ולדון בפני ביה"ד לעבודה.
וכבר הייתה עובדה שפרץ סכסוך בין עובדים למעביד במקום עבודה השייך ליהודים שומרי תורה ומצוות, וכתבו בזה הגרי"ש אלישיב זצוק"ל והגראי"ל שטיינמן זצוק"ל: "דבר פשוט וברור שכל דו"ד בין עובד למעסיקו צריך להתנהל לפני בי"ד, והפונה ל'בי"ד לעבודה' בלי רשות מבי"ד הוא בכלל מרים יד בתורת משה".
