מה לא נכתב על חיוב כתובה שהבעל מתחייב לאשתו בנישואין, נהרות של דיו נשפכו אודות עצם חיובה, מתי ואם בכלל ובאיזה אופנים. בתי הדין הרבניים עוסקים בנושא הזה כבעניין שבשגרה, ובפרט שלעיתים מדובר על סכום כסף שאינו מעט.
ישנם עדות חשובות בישראל שנהגו שהחתן מתחייב בסכום גבוה בכתובה כאות כבוד לכלה ולמשפחתה, תופעה זו יצרה לא מעט התדיינויות בבתי הדין ומכמה טעמים שונים, וכגון במקרה שלפנינו.
מעשה בחתן שנשא לאישה כלה יתומה מאב שידעה הרבה צער ומכאוב בחייה, העומד מצד משפחתה היה דודה אחי אמה, שניהל את כל ענייני הכספים בבית והוא תמך במשפחה כל השנים, כך גם בעת שישבו לכתוב את הכתובה קודם החופה, סיכם עמו החתן שסכום הכתובה יעמוד על סך מאה ואחד אלף ₪ ובהתאם לכך הוא הורה למסדר הקידושין לכתוב את הסכום בכתובה, הדוד שסבר שעל החתן להתאמץ יותר לכבד את משפחת הכלה ניגש בהיחבא ותיקן את סכום הכתובה לסך מאה ואחד אלף דולר. כמה דקות לאחר מכן כובד הדוד בקריאת הכתובה אך כשהגיע לסכום המופיע בכתובה הוא שינה והקריא את הסכום בשקלים ולא בדולרים, החתן שלא שם לב לשינוי האמור חתם בפני הדוד על הכתובה ללא כל היסוס.
ויהי היום, נישואי הזוג לא עלו יפה והגיעה השעה לדון בסכום הכתובה המוטלת על הבעל לשלם, לתדהמתו גילה הבעל כי סכום הכתובה נקוב בדולרים ולא בשקלים כפי שסוכם, בדיקה קלה בצילומי הוידיאו גילתה את האמת המרה, כי הדוד שינה מהאמת בעת הקראת הכתובה.
והנה, מחד טוען הדוד שחתימתו על הכתובה תופסת ומחייבת, אך מאידך טוען הבעל שסוכם על סכום בשקלים ואילו לא היה משקר בקריאת הכתובה לא היה חותם, וכיון שהונה אותו חתימתו אינה תופסת.
ביה"ד נצרך לדון בדבר והעלה, הנה נפסק בשו"ע (סי' סט ס"א) שאם הראו לאדם את חתימת ידו על שטר, חתימתו תופסת ומחייבת למרות שהשטר אינו כתוב בכתב ידו.
הוסיף השו"ע (סי' מה ס"ג) ופסק, שהוא הדין אם ידוע שלא קרא את השטר קודם לכן, והיינו משום שבחתימתו הוא קיבל על עצמו להתחייב באמור בשטר.
אמנם חידש מהראי"ז ענזיל (סי' מט), שהיינו אם יש לומר שהוא סמך בדעתו על מי שהחתים אותו, אולם באופן שהחתים אותו נוגע בדבר שיש לומר שלא סמך בדעתו עליו, אם לא ידע מהכתוב בשטר חתימתו אינה מחייבת.
עוד חידש הערוך השולחן (חו"מ סי' מה סק"ה) שאף שאדם מתחייב בחתימתו מכל מקום אילו קראו לפניו את השטר קודם החתימה, כגון שקראו לפניו מנה ונמצא מאתיים, בודאי שלא התחייב על הכתוב בשטר.
על פי זה פסקו דייני בית הדין, שכיון שדוד הכלה שהוא נוגע בדבר החתימו, וכן הקריאו לפניו את הכתובה כשהסכום שבה נקוב בשקלים, הרי שוב חתימתו אינה תופסת ואינו חייב בסכום האמור בכתובה.
