כידוע, אין כל היתר ללכת להתדיין בערכאות וכפי שפסק השו"ע (סי' כו ס"א) שהוא בכלל מרים ידו בתורת משה, ואין הכוונה לערכאות של גויים בלבד אלא בכלל זה הם בתי המשפט במדינה (ציץ אליעזר יב, פב). ויש שכתבו שאדרבה, דברי השו"ע נאמרו לעניין יחיד או קהילה ההולכים להתדיין בפני ערכאות של נוכרים, אך התדיינות במערכת משפט בארץ ישראל חמורה שבעתיים שהרי מלכתחילה היא הוקמה כתחליף לבתי דין הפוסקים על פי דין תורה.
אכן פעמים רבות הנתבע מסרב לבוא לדין תורה, ובית הדין מורים היתר לתבוע לתבוע בבית משפט אזרחי על מנת שיוכל להגן על ממונו, אך כאן עולה בעיה חדשה, החוקים האזרחיים אינם כחוקי התורה, ובית המשפט עלול לחייב את הנתבע בסכומי כסף שאינם ראויים על פי דין תורה, הן לאוצר המדינה או לארגון צדקה כלשהו והן לתובע עצמו. לא זו בלבד, פעמים רבות עלולה התביעה בבית המשפט לגרום אף נזק גופני ממשי לנתבע, וכאן עומד התובע נבוך, אמת שהותר לו להציל את ממונו שלו בבית המשפט, אך מניין שהותר לו לגרום נזק ממשי לנתבע שאינו ראוי על פי דין תורה.
אכן בשו"ת הרמב"ן (סי' סג) התייחס לעניין זה, וכתב שכיון שהנתבע מסרב להתדיין בדין תורה הרי המציל ממנו כמציל מידי ליסטים, ומותר להציל מידי ליסטים בין על ידי ישראל בין על ידי גויים, ואם הוא בא לידי הפסד, הרי שרשעותו הביאתו לידי כך. וכן נקט גם בשו"ת דברי חיים (חו"מ ח"ב סי' ט).
אמנם פעמים רבות פסיקת בית המשפט אינה קונסת את הנתבע בלבד אלא מורה לו לשלם לתובע סכום כסף שאינו ראוי בדין תורה, והתובע אינו יודע אם מותר לו לשלשל את הסכום לכיסו או לא.
אחד מדייני בית הדין נתיישב בדבר והורה בזה, שעל התובע להחזיר לסרבן את כל ההפרש הכספי שקיבל מכח פסק בית המשפט ממה שהיה מקבל בבית הדין, שהרי הותר לתובע להציל את ממונו שלו בלבד ולא ליטול ממון שאינו מגיע לו בדין.
אמנם אם מחמת התביעה בבית המשפט נגרמו לתובע הוצאות שונות, כגון תשלום אגרות או שהוכרח לשכור עורך דין וכדו', יש בידו לנכות את סך הוצאות אלו מההפרש הכספי שקיבל על פי פסיקת בית המשפט, למרות שאי אפשר לגבות את ההוצאות הללו בדין תורה.
אין משמעות הדברים שממון הסרבן הותר באופן גורף, אלא שהתירו ליטול ממנו את ההוצאות שנגמרו לתובע מחמת סרבנותו, ואף שקי"ל גרמא בנזיקין פטור, אין זה אלא בדיני אדם, אך בדיני שמים חייב, ואם הממון כבר הגיע לידו יכול לגבותו.
אמנם מבואר בשו"ת המבי"ט (ח"ב סי' קע), שהיינו באופן שבית המשפט חייב את הנתבע מעצמו בלא השתדלות התובע, אך מכל מקום אסור לנקוט בצעדים או לטעון טענות שאינן מגוף התביעה כדי לגרום לסרבן לשלם מעבר למחוייב בדין תורה. עוד הוסיף בזה בשו"ת (בית יעקב סי' לג), שאם התובע נקט בהליכים בבית המשפט שאינם מעניין התביעה וגרם לנתבע נזק כספי, הוא חייב לשלם לו על הנזקים שעשה לו.
