תחנות לממכר דפנות עצים וסכך הפזורות בכל קרן רחוב, הם מחזה די שיגרתי בערים החרדיות בערב חג הסוכות. כולם נהנים מכך, גם אלו שנהפכו לסוחרים לעת מצוא לכמה ימים וגם הציבור שנהנה מסחורה זמינה ליד הבית.
מעשה בסוחר עצים גדול שביקש למכור את סחורתו באחת הערים החרדיות במרכז הארץ במחיר שובר שוק, ולשם כך הוא פנה לשני שותפים בעלי תחנה לממכר עצים שיואילו למכור את סחורתו, אך מאחר וציפו להעלאת אחוז המכירה באופן משמעותי היה להם ברור כי ייאלצו לקנות מסור גדול יותר לחיתוך העצים, לאור זאת הציע להם הסוחר כי ייתן להם דמי מקדמה על החשבון על מנת שיוכלו לרכוש את המסור הגדול, השותפים אכן קנו את המסור, אך לפתע חזר בו הסוחר והודיע להם כי החליט לחתוך את העצים בעצמו, הם שהשקיעו את כספם לריק ונותרו ללא עבודה קמו כנגדו וטענו כי עליו לפצותם מאחר שבעקבות דבריו השקיעו הון רב ברכישת המסור, אך הוא השיב כנגדם כי לא התחייב להם מאומה אלא אמר להם שפעמים ייתן להם עבודה, הא ותו לא. בית הדין נדרש לדון בדבר והסיק לבסוף שסוחר העצים פטור מתשלום הנזק ואף אינו נחשב כ'גרמא', משום שכל דין תשלום מחמת 'גרמא' או 'גרמי' היינו באופן שהוצאות הניזק ירדו לטמיון כתוצאה ממעשה ה'גרמא', אך כאן המסור נותר בידם, והלכה למעשה לא ניזוקו.
אך יעויין בפתחי חושן שתמה על סברא זו, משום שלכאורה אין להם כל תועלת במסור אם למעשה לא התפרנסו ממנה.
ומכל מקום כתב, שראוי לסוחר לפצות אותם על שגרם להם הוצאות שאינם יכולים לעמוד בהם וירד לחייהם על ידי קיפוח פרנסתם, ואף שמעיקר הדין אינו חייב מכל מקום ראוי לו לעשות זאת בדרך של פשרה.
