מצוקת החניה השוררת בכל ערי הארץ היא אינה פחות ממכת מדינה, ובפרט בערים הגדולות שהביקוש לחניה בהן הולך וגדל משנה לשנה, על פי נתונים סטטיסטיים העולים מכמות הפעלות החניה של חברת 'פנגו', ירושלים היא העיר העמוסה ביותר בארץ לעניין חניית רכבים, אין פלא שהנהגים נדרשים מעת לעת למצוא פתרונות יצירתיים גם אם אינם שיגרתיים, וכגון במעשה שלפנינו.
אחד מאלו העובדים במרכז העיר ירושלים שבעיה זו הציקה לו מאוד, החליט להחנות את מכוניתו במהלך היום באחד מחצרות הבניינים הסמוכים למקום עבודתו, כשנוכח לראות שדיירי הבניין אינם מוחים בו, הבין שמצא פתרון של קבע לבעייתו. אכן לאחר תקופה ארוכה ביקשו ממנו דיירי הבניין להפסיק ממנהגו זה, אך הוא מנגד השיב להם, שקנה זכות שימוש במקום מאחר שלא מיחו בו מזה תקופה.
דייני בית הדין נדרשו לעניין זה והביאו,
הנה פסק השו"ע (סי' קנג סי"ג) שהמשתמש בדבר של שכנו שמקפיד על כך, והוא שתק לו, הרי זה נחשב כאילו מחל לו על שימושו במקום, ויכול להמשיך להשתמש במקום למרות התנגדות בעל הבית, והיא הנקראת 'חזקת תשמישין'.
וכתב הר"י מיגש (סי' סב), שהיינו מעת שהבעלים ראה שמשתמש במקום והבין שבכוונתו להשתמש בקביעות, וברור לכולם ששתק מפני שנאות לכך ומחל לו לעולם, שכיון ששתק מיד קבע ומחל.
אמנם בודאי שאין בשימוש זה לבטל את השתמשות בעל הבית במקום, אולם באופן שיש בו לבטל את שימוש בעל הבית במקום יש לומר שכוונתו הייתה לכל היותר להשאיל את שימושי המקום עד שישוב ויצטרך לו, וכן מדוייק מדברי השו"ע (סי' קמ סי"ד).
על פי זה כתב ביד רמ"ה (ב"ב ו:), שאם אינו מוכח שבעל הבית ראה שמחזיק ושתק אין זה חזקה. עוד מצינו ברמ"א (סי' קמ סל"ה), שאין לחזקה זו אלא באופן שדרך בעל הבית להקפיד על השימוש במקום ולא הקפיד, אולם במקום שאין בו הקפדה אין להוכיח משתיקתו. לפיכך, אילו השתמש שימוש עראי או שהשתמש שימוש שרוב בני אדם אינם מקפידים עליו או שימוש שאינו חשוב אין זו חזקה, מכיון שאין לפרש את שתיקת הבעלים כנתינת זכות קבועה לשימוש זה.
על פי זה פסקו דייני בית הדין, שאילו מקום החניה אינו משמש את שאר הדיירים מסיבה כלשהי שממילא לא היה להם להתנגד לחניית המכונית, אין להוכיח משתיקתם שמחלו על מקום חנייתם, ולפיכך בעת שיצרכו להשתמש במקום החנייה עליו לחלוק איתם את השימוש במקום.
כמו כן, גם אם מחמת חוסר מקום הדיירים אינם חונים שם, למרות שרכשו את החניה בכסף מלא, אין להוכיח משתיקתם שהקנו לו את זכותם, שכן באופן ש'חזקת התשמישין' מבטלת את שימוש הבעלים במקום ברור שאין דעת הדיירים למחול על זכותם אלא לכל היותר להשאיל אותו עד אשר יצטרכו להשתמש בו.