מגיפת הקורונה הניחה על שולחן בית הדין הרבני אתגרים רבים הן לעניין מזונות ילדים, הן לעניין משמורת הילדים והן לעניין החיסונים וכפי שאירע במקרה שלפנינו.
עסקינן בשני הורים גרושים שהיו חלוקים בדעתם כיצד יש להתייחס לחיסונים נגד נגיף הקורונה ובהתאם לכך נוצר ביניהם ויכוח האם לחסן את הילד הקטן לאור המלצת משרד הבריאות, האם צידדה שיש לחסן אך האב צידד שיש להימנע מהחיסון.
טובת הקטין היא הקובעת:
העניין הובא לביה"ד הרבני בירושלים (תיק 943493/13) שדן בעניין וקבע הנה כידוע, על פי דין תורה, טובת הילד גוברת על רצון הוריו או על טובתם של הוריו, ממילא הדיון בדבר החזקת ילדים אינו נסוב סביב זכות האב או זכות האם או טובתם, אלא סביב טובת הילדים, הא ותו לא!
כן כתב המהרשד"ם (חלק אה"ע, סימן קכג):
"כללא דמילתא, כי כל זכות שאמרו 'הבת אצל האם לעולם', בזכותה דברו ולא בזכות האם, וכן בבן עד שש, בזכות הבן דברו ולא בזכות האם, דבן עד שש בצוותא דאימיה ניחא ליה. אם כן כל שיראה לאב או לאפוטרופוס שהוא חוב לבן או לבת, הרשות בידם, שיכולם לומר לאם 'מה שאמרו שהבת אצלך לא אמרו אלא בזכות הבת, והנה אנו רואים שחוב הוא לה שתעמוד אצלך".
הרי שהסיק באופן ברור כי מה שעומד לנגד עינינו היא טובת הילד בלבד, ולא טובת הוריו של הילד.
עוד הוסיף שם המהרשד"ם:
"אלא על כורחך יש לך לומר שחכמים דברו על הסתם. אמנם אם יראה בעין שתקנת הבת אינה להניחה אצל אמה, ודאי ואין ספק שיש כח לבית הדין לראות על תקנתה".
וכן כתב המבי"ט (בשו"ת, ח"ב סימן סב):
"למדנו מכאן שתגדל הבת אצל אמה שתלמד לה אומנות נשים וצניעות דרך נשים, ואם כן אפילו נתרצית האם לתתן לאב חייב להחזירן כשתרצה היא להחזירן לביתה, כי מה שאמרו הבת אצל אמה, לא בשביל קירוב ואהבת האם לבת יותר מן האב נגעו בה, אלא לתיקון הבת שתלמוד דרך נשים עם אמה כדאמר, ואם כן מה לי שנתרצית לתתה לו אז וחזרה ונתרצית לקחתה אצלה, או שהיתה אצלה מקודם".
לדבריו, משמורת הילדים אינה נקבעת על פי הקשר שבין הילד להורה, אלא טובת הילד גרידא היא המנחה בקבלת ההחלטה.
כך מובא להלכה גם בפסקי דין רבניים (חלק א עמוד 66), שם הדגישו:
"החזקת הילדים איננה שאלה של זכות האב או זכות האם, כי אם טובת הילדים והיא הקובעת, ולכן אם בית הדין רואה שטובת הבן הוא שיהיה אצל האם גם לאחר גיל שש, משאירים אותו ברשות האם, והאב חייב במזונותיו".
הרי שטובת הילד גוברת על כל שיקול הנוגע לזכותם של הוריו או טובתם באשר לילד. מעתה אין ספק כי טובתו של הילד היא שלא לחלות בנגיף קורונה, כאשר לא ידועה לנו מראש מהי רמת הקושי של המחלה שיחווה הילד, אם יחלה, ואף לא ידועות עדין מהן ההשלכות העתידיות כתוצאה מהידבקות בנגיף קורונה.
פסיקת בית המשפט – לחסן!
גם בית המשפט לענייני משפחה בחיפה (תלה"מ 8386-03-20 ל' נ' ל' פ', פורסם) עסק בסוגיא דומה וכתב שם בין השאר:
"בהתאם להוראות סעיף 68(ב) לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962, בכל הנוגע לעניינים שברפואה, ייעזר בית המשפט בחוות דעת רפואית, וייבחן האם האמצעים המבוקשים דרושים לשמירת שלומו הגופני של הקטין, לאחר ששקל את רצונו, חשיבות הטיפול, נחיצותו, דחיפותו ואת הפגיעה האפשרית באורח חייו.
הוראה זו פורשה בפסיקה בהתייחס לצורך בקיום ניתוח או שעה שיש צורך ב"נקיטת אמצעים רפואיים אחרים". שעה שמדובר בביצוע חיסונים שגרתיים אין צורך בקבלת חוות דעת רפואית וברירת המחדל היא שיש לפעול על פי הנחיית הרשויות ולערוך את החיסונים. כן נקבע כי המלצות משרד הבריאות באשר למתן חיסוני שגרה נבחנו ונקבעו על ידי גורמים מקצועיים, והמדובר בהמלצה גורפת וחד משמעית לכלל הילדים בישראל, למעט מקרים בהם יש טעם בגינו יומלץ שלא לבצע חיסון כלשהו".
הפסיקה האמורה דנה בחיסונים הניתנים בשגרה לקטינים מזה שנים רבות (כגון: טטנוס, חצבת וכו'), אך הוסיף ביה"ד הרבני וכתב כי במציאות הנוכחית – שעה שהעולם כולו מתמודד עם מחלה זיהומית מידבקת, ובשים לב להמלצת משרד הבריאות, שחזקה כי נבחנה על ידי גורמים מקצועיים – הדברים יפים גם לחיסון נגד נגיף הקורונה.
לאור זאת שהאם צירפה המלצה מרופא ילדים והמלצתו עולה בקנה אחד עם המלצות משרד הבריאות הורה ביה"ד הרבני בירושלים כי האם יכולה לחסן את הקטינים אף בניגוד לדעתו של האב.
כך גם לאחרונה הורה דיין ביה"ד הרבני בתל אביב הרב צבי בן יעקב – בהרכב של דיין יחיד (תיק 1073371).
ביה"ד הרבני בנתניה – חיסון רק בהסכמת שני ההורים
אמם מאידך לאחרונה ביה"ד הרבני בנתניה (תיק 1139624/14) הורה כי חיסון הקטנים רק בהסכמת שני ההורים וכפי שהוא מנמק:
"ביה"ד מבהיר כי חיסון קטינה בגיל חמש מחייב את הסכמת שני ההורים.
הוראת משרד הבריאות בנוגע לילדים מתחת לגיל 12 היא שההמלצה לחסן בהתאם לשיקול דעת ההורים ולכן יש צורך בהסכמת שני ההורים בהתאם לחוק הכשרות המשפטית האפוטרופסות – תשכ"ב 1962"
