אחד הנושאים הטעונים ביותר העומדים לפתחם של בתי הדין הוא מאבקי ירושה בתוך המשפחה.
כידוע על פי דין תורה בת אינה יורשת, אך מאידך על פי חוקי המדינה בת יורשת, לא זו בלבד, אין אפשרות לקבל צו ירושה על שם הבן בלבד אלא אם שאר היורשים חתמו על כתב וויתור. מחזה נפוץ במקומותינו, שגם בתוך משפחה של חרדים היראים לדבר ה', בנות המשפחה מבקשות ליטול חלק בירושה למרות שמעיקר הדין אין זה מגיע להם. והנה יש מקום לדון בעניין זה מכמה היבטים.
בשו"ת פני משה (ח"ב סי' טו) הביא את דעת הרב ירמיה מורוגנאטו ז"ל שנקט שכיום נשים יורשות מעיקר דין תורה מחמת 'דינא דמלכותא דינא', אך מאידך הביא (שם) שכל גדולי דורו חלקו על הוראה זו. וכן הוכיח בשו"ת רב פעלים (חו"מ ח"ב סי' טו) מדברי הרשב"א שאין כל תוקף לדיני ערכאות מ'דינא דמלכותא דינא' בהלכות ירושה. הוסיף בזה הגר"ח פלאג'י (חוקות חיים סי' עג), שהאשה אינה יכולה לומר 'קים לי' כשיטת הרב ירמיה הנ"ל ולתבוע את חלקה בירושה.
מעתה נחלקו הפוסקים אם חייבת לחתום על כתב וויתור לאחיה או לא:
בשו"ת רב פעלים (חו"מ ח"ב סי' טו) הביא את דעת מהרימ"ט שהבת חייבת לחתום מדין השבת אבידה, שהרי לולי חתימתה הבן לא יוכל ליטול את הירושה וככל השבת אבידה, וממילא אסור לה להתעלם מהשבת אבידה זו.
בספר עזרת ישראל (הו"ד בפדרי"ם כרך ט) נקט, שחייבת מדין כופין על מידת סדום, שהרי אינה מפסידה בחתימתה מאומה, והוא בכלל זה נהנה וזה אינו חסר.
בספר בית שלמה (סי' קח) הוסיף שיש בזה אף משום גזילת חלק הבן ואף משום 'לא תעמוד על דם רעך'. ובשו"ת מהריא"ז ענזיל (סי' כח) כתב משום שחייבת משום שהיא כובשת זכות אחיה.
מאידך המהר"י באסאן והאליה רבה (הו"ד בשו"ת רב פעלים שם) נקטו שאינה חייבת לחתום לאחיה, שהרי האבידה מונחת לפניו אלא שיש לו מניעה כלשהי לקחתה, ודין השבת אבידה אינו מחייבה לקום ולהסיר את מניעה זו. וע"ע בספר מנחת אשר (במדבר סי' נח) שהוסיף וביאר, שאינה מעכבת את האח בשימוש בפועל בנכס אלא שאינו יכול לרשום אותו על שמו, ולכן אינה מחוייבת מדין השבת אבידה לחתום על וויתור.
מטעם זה אין שייך כאן כפייה על מידת סדום, שהרי אי אפשר לחייב אדם להיטיב עם חברו על ידי עשיית מעשה בניגוד לרצונו.
וכתבו בשו"ת רב פעלים (שם) ושואל ומשיב (חו"מ סי' ג), שיש בידי הבת לדרוש שכר על טרחתה כדין פועל שכיר ולפי ראות עיני הדיינים. ויש שנהגו לתת לה עשירית מסך העיזבון כפיצוי. ובספר ציץ אליעזר (ח"ב סי' נב) הביא שיש לתת שכר אף מחשש שמא תלך לדון בערכאות, ונוהגים בזה לתת לה פיצוי כספי הגון. וע"ע בכל עניין זה בשו"ת משפטיך ליעקב (ח"א סי' כו) ובספר קנין תורה (ח"ה חו"מ סי' קנ), ובספר המשפט וישראל (עמ' 334).
והנה, מאחר שנידון זה תלוי במחלוקת הפוסקים ברי שיכולה לטעון 'קים לי' כשיטת הפוסקים שאינה חייבת לחתום ללא שכר.
