חומרת איסור הליכה לערכאות ידוע, ומפורש בשולחן ערוך (סי' כו ס"א) שכל הפונה לערכאות הרי הוא מרים ידו בתורת משה, ומשום כך על מנת לתבוע בערכאות יש צורך ללכת תחילה לבי"ד קבוע ולבקש היתר.
אכן פעמים וידה של בי"ד אינה די תקיפה, אם משום שהעומד מנגד אינו נרתע מהם ואם משום שמנגד עומד גוף ממשלתי שאינו יכול לשמוע להם, והנפגע סבור כי די באיום להליכה לערכאות בכדי להגן על זכויותיו, וכגון במעשה שלפנינו.
פריצה אל סניף בנק היא לא מעשה שנפוץ בכל יום אך גם לא מעשה נדיר, באחת מערי הארץ אירעה פריצה אל סניף בנק גדול וידוע, אך הגנבים לא הסתפקו בכסף המזומן שהוציאו מהכספת אלא נטלו אף את פנקסי הצ'קים שעמדו בצד מיועדים לחלוקה ללקוחות.
מובן מאליו שהבנק ביטל מיידית את כל פנקסי הצ'קים, אך עובדה שולית זו לא הפריעה את הגנב בעבודתו, לאט לאט הוא החל להשתמש בצ'קים שגנב, קנה בחנויות שונות ואף שכר בעלי מלאכה שונים תמורת אותו נייר חסר ערך.
לא עברו ימים מועטים, ובעל הצ'קים החל לקבל דרישות שלום נזעמות מ'לקוחותיו' על הצ'קים שחזרו, בתחילה היה זה טפטוף נסבל אך לאחר תקופה קצרה הפך הדבר למבול מתיש, כל הסבריו המלומדים שהוא נעקץ בדיוק כמו אותו מקבל הצ'ק הואילו בקושי עד שיחת הטלפון הבאה והוא לא ידע את נפשו, לא נותרה בידו הברירה אלא לרדת למחתרת ולהחליף את מספרי הטלפון שלו.
במר נפשו הוא פנה למנהלי הבנק על מנת שיפצוהו על עוגמת הנפש שנגרמה לו על ידם, אך אלו השיבו את פניו ריקם, לאחר התייעצות משפטית הוא החליט לשלוח להם 'מכתב התראה' מעו"ד ידוע, בו הוא מתרה שאם לא יפצוהו כראוי על הצער ועוגמת הנפש שגרמו לו הרי שבכוונתו לתבוע אותם בערכאות, אף שהוא ידע היטב כי לא יהין לתבוע אותם בערכאות מחמת חומרת איסור הדבר, מכל מקום ביקש לסבור שדין 'איום' אינו כדין תביעה.
אכן יש לדון בעניין זה, כי הנה מחד אין כאן דין ודברים בפני ערכאות וממילא אין כאן 'הרמת יד בתורת משה', אך מאידך יש כאן ייקור שם ערכאות.
מקרה מעין זה הובא בפני מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל, והוא השיב שכיון שאין כאן אלא איום בעלמא, לכן אין איסור באיום בהליכה בערכאות, אך בודאי שאין לו לממש את האיום לולי היתר מבית דין קבוע, וכן מצינו בשו"ת מהרי"ל דיסקין (פסקים קצרים אות כ').
אמנם אין זה אלא לעניין גביית חוב שחייב לו על פי דין תורה בוודאות מוחלטת, אך לולי זה גם איום נאסר, על פי זה הורה מרן הגרי"ש לעניין תביעת פיצויים מהבנק, שכיון שהבנק אינו חייב לפצותו על פי דין תורה, מעשה זה הוא בגדר 'סחיטה' ואינו יכול לאיים עליהם בהליכה לערכאות.
