תופעת הזיצ'ים – שירה בצוותא בליווי כלי נגינה, פושה והולכת בשנים האחרונות כאש בשדה קוצים, דומה כי מעולם לא הייתה עדנה כה גדולה לשירת הכיסופין מעוררת הלבבות. אכן יש שיאמרו כי אדרבה, משמים הניחו לבני דורנו להתגדר בעניין זה שכן הוא אחד מאמצעי הקירוב המתאימים לדורנו עמוס הפיתויים, וכבר ידוע כי עולם הנגינה קרוב לעולם התשובה.
נידון מעניין שעלה על שולחן בית הדין עוסק באדם חשוב תושב מרכז אחד הערים החרדיות שראה זכות לעצמו לקרב בני נוער מתמודדים, והוא שפיקח היה וידע היטב את כח הניגון, ערך מידי 'ליל שישי' בביתו 'זיץ' עם בעלי מנגנים ובני הנוער היו מתאספים לשורר שירי דבקות בקב"ה, וכך מתוך דיבוק חברים זה נשמתם מיטהרת.
הדבר הלך והתפרסם, ומידי שבוע בשבוע ניתווספו עוד ועוד בני נוער אל סלון ביתו עד כי צר המקום מלהכיל את המשתוקקים לחסות בצילו, אך גם זה לא הפריע בידו להוסיף עוד ועוד בני נוער כאשר למול עיניו ראה אותם שרים בדבקות ומתעוררים בבחינת 'חבוקה ודבוקה בך'.
אך אליה וקוץ בה, שכניו לבניין החלו לגלות סימני אי נוחות מחמת הרעש שבקע מהבית בשעות הערב המאוחרות, אך הוא היה איתן בדעתו, הן סלון ביתו הוא ומי יאמר לו מה לעשות בשלו.
נידון דומה ממש עסק באחד מתושבי ירושלים שהיה נוהג לארח בביתו מידי שבת קבוצת בחורים תושבי חו"ל, תוך שהיו מאריכים לשורר זמירות שבת במרפסת הבית עד השעות הקטנות של הלילה, קמו דיירי הבניין והתלוננו על שמפריע את מנוחתם בשעות המיועדות לשינה. מאידך טען הוא כנגדם, שבביתו הוא נמצא וזכותו להשתמש בביתו כרצונו.
דייני ביה"ד נתיישבו בדבר והעלו, הנה פסק השו"ע (חו"מ סי' קנו ס"ב) שאדם אינו יכול להרעיש אפילו מתוך ביתו, אולם דעת הרמ"א (שם) שאדם יכול להרעיש מתוך ביתו.
אמנם נקטו הפוסקים על פי דברי הריב"ש (סי' קצו), שאף לדעת הרמ"א אין להרעיש בשעות המקובלות למנוחה, משום שבזמננו הכל חולים אצל שינה, ומניעת שינה גורמת לעייפות יתר וכאבי ראש עזים. אולם כתב החזו"א (ב"ב סי' יג סקי"א) שהיינו בשימוש שאינו מצוי בכל אדם שאינו מעיקר שימושי הדירה, אך בשימוש סביר ומקובל שנצרך לניהול החיים הסדירים בבית ורוב בני אדם עושים זאת אין למחות בידו, שהרי הוא מעיקר הדירה ואדם אינו חייב לצאת מדירתו.
אכן, בוודאי שגרימת רעש חריג שאינו מצוי אינו בכלל שימוש סביר ומקובל, ואף לדעת החזו"א היא אינה מעיקר שימושי הדירה.
מעתה, שירה וזמרה בשעות הקטנות של הלילה בסלון או במרפסת הבית הוא בודאי בכלל רעש חריג שאינו מעיקר שימושי הבית, ויש בידי השכנים לעכב בידו.
על פי זה הורו דייני בית הדין, כי עליו להפסיק את הפרעת מנוחת השכנים, ואף כי בוודאי יש במעשהו מצוה גדולה מכל מקום הוא בכלל 'מצוה הבאה בעבירה'.
