ההתפתחות הטכנולוגית המואצת, הביאה עימה חדשות לבקרים שאלות ודיונים שמונחים לפתחי בתי הדין.
אחת מהן עוסקת באדם שביקש להפעיל מכשיר האזנה הנקרא 'סקאנר', שבאמצעותו הוא יכול להאזין לשיחות טלפון של אנשים אחרים. כעת הוא עומד ותוהה, האם מלבד חוסר ההגינות שבדבר יש בזה גם איסור או לא.
מקרה דומה נוסף שהונח לפתחו של בית הדין עוסק בראובן שביקש להרחיב את מרפסת דירתו מעל גבי הרכוש המשותף ולהסמיכה למטבח שמעון, קם שמעון וביקש למנוע זאת מראובן בטענה כי לאחר ההרחבה יהיה בידו להאזין לשיחותיו האישיות בביתו ותפגע פרטיותו. מאידך טוען ראובן, כי לא שמענו מעולם שאפשר לעכב בניה מחמת טענת 'היזק שמיעה'.
לאחר העיון נקטו דייני בית הדין כי בודאי 'היזק שמיעה' לא גרע מ'היזק ראיה', כי הנה מבואר ברמב"ן (ב"ב נט:) שהיזק ראיה נאסר מחמת ג' דברים: עין הרע, לשון הרע וצניעות, והנה בודאי שגם ב'היזק שמיעה' יש לחשוש ללשון הרע וצניעות, מלבד מה שמזיקו שמונע בעדו להשתמש בביתו כהרגלו.
והנה אחד מחובות היסוד של שותפים הוא שאין אחד יכול להזיק ולקפח את שותפיו במעשיו, וממילא כיון שראובן מבקש לבנות מעל גבי השטח השייך לשניהם, שמעון יכול לעכבו מלבנות שהרי בכך ראובן מקפחו.
לפיכך פסקו למעשה דייני בית הדין שמשום 'היזק שמיעה' יש לאסור את השימוש ב'סקאנר', וכן יש בידי שמעון לעכב את חברו מלבנות.
נידון נוסף בסוגיא זו עולה מחמת תקנת רבינו גרשום, כי הנה אחת מתקנותיו של רבינו גרשום הייתה: 'שלא לראות בכתב ששולח אדם לחברו בלא ידיעתו ובלא רשותו', יש שרצה לדקדק בלשון החרם: 'שלא לראות בכתב ששולח אדם לחברו' שהיינו באופן שהוא קורא את הכתב של חברו בלבד ולא באופן שמאזין לדבריו שלא בידיעתו, אולם מאידך יש מדייני בית הדין שנקטו כדבר פשוט שכל שכן שאסור לשמוע את דברי חברו משום חדר"ג, וכן נקט בספר משפטי התורה (ח"א סי' צב), שהדעת נוטה שבכלל איסור זה הוא גם איסור האזנה בכוונה תחילה לשיחות אישיות. יתירה מכך, מאחר שתקנת רבינו גרשום זו לא הוגבלה בזמן בשונה מחלק משאר תקנותיו, והיא נועדה בתור גדר וסייג לשמירת התורה כמבואר בתשובות חת"ס (אהע"ז סי' ג), לכן היא נידונית כחרם דאורייתא (רמב"ן, משפט החרם), וממילא כשיש ספק אודות חרם זה נוקטים לחומרא ככל ספק דאורייתא.