תופעת 'דירות הרפאים' בשכונותיה היוקרתיות של ירושלים נפוצה מאוד, ולא אחת עוררה את חמתן של הרשויות עקב המחסור החמור במקומות דיור. ולמי שלא יודע במה מדובר, ישנם אילי הון יהודים בעולם שבליבם פינה חמה לעיר ירושלים, ובהתאם לכך הם רואים צורך לרכוש לעצמם דירה באחת משכונותיה היוקרתיות של העיר. הבעיה מתחילה כשהם שוהים בדירות אלו ימים מועטים בשנה בלבד, אך בשאר ימות השנה הם עומדות שוממות, בזמנו החליטה עיריית ירושלים לחייב את דירות אלו בארנונה כפולה, אך דומה שהחלטה זו לא עשתה רושם כביר על אילי הון אלו.
נידון מעניין עלה על שולחן בית הדין אודות 'דירות רפאים' אלו לעניין תשלום ועד הבית, מחד טענו דיירי הבנין כי לא יעלה על הדעת שעול החזקת הרכוש המשותף יפול עליהם בלבד, מאידך טענו הללו כי כמעט ואינם נהנים מהרכוש המשותף וממילא אינם צריכים לישא באחזקתו.
דייני בית הדין הכריעו, שיש לחלק בזה על פי זמן המגורים בפועל, על פי אופי התשלום ועל פי אופי המבנה.
הנה לדעת כולם, דייר שנעדר מביתו למשך תקופה קצרה בלבד משלם ככל שאר הדיירים, שכן סדר העולם שלפעמים נוסעים מהבית לתקופות קצרות ואין מדקדקין להפחית מתשלומים אלו, שהרי גם בתקופה שהם מתגוררים בבנין, פעמים שזה משתמש יותר במעלית וזה משתמש פחות. ותקופה קצרה לעניין זה הוא לפי המנהג, יש שנקטו שהיינו עד שלושים יום, אולם מקובל לחשב זאת מששה חודשים ואילך.
אמנם דייר שנעדר מביתו לתקופות ארוכות, הרי הוא כמי שלא דר בכלל ואינו חייב לשלם הוצאות שוטפות כגון עבור השימוש בתאורה בחדר המדרגות, משום שאינו נהנה מזה. אולם עבור הוצאות קבועות כגון דמי ביטוח מעלית, תשלום קבוע של חשבונות מים וחשמל, הוצאות תיקונים סיוד וזיפות ושמירת הנכס שאינם שייכים ישירות לגובה השימוש בנכס, עליו לשלם ככל שאר הדיירים משום שהוא נחשב כשותף בנכס. אכן יש שנקטו עליו לשלם גם חצי מדמי נקיון הנכס משום שהוא שותף בנכס ובערך השיעור הנצרך לאחזקת הנכס המשותף.
אכן לעניין דירות יוקרה שנרכשו מלכתחילה בשכונות יוקרתיות שחלק גדול מדייריהן נעדר לתקופות ממושכות, נהוג לשלם כל השנה את כל דמי ועד הבית, שכן לרוב נוח לדיירים אלו שהרכוש המשותף יתוחזק באופן שוטף על מנת שבימים המועטים שהם מתגוררים שם הנכס יהיה מוכן וראוי למגורים, והרי זה כאילו הותנה כך מלכתחילה.
